רע"ב 3194/08 משה חורב נ. שירות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שיצר) מיום 24.3.2008, בה נדחתה עתירת אסיר שהגיש המבקש בעניין יציאתו לחופשות.

1.

על המבקש נגזר מאסר בן 12 שנים בגין עבירות של מעשה סדום בקטין בן משפחה, בעילת קטינה מתחת לגיל 16 בכוח ומעשה מגונה בקטין במשפחה, והוא מרצה כעת עשר שנים מתוך התקופה האמורה. ביום 6.11.2007 דן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן) בשלוש עתירות שהגיש המבקש הנוגעות, בין היתר, לבקשותיו לצאת לחופשה אשר סורבו על-ידי המשיב מן הטעם שחוות הדעת המקצועיות בעניינו (מטעם המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן ) והוועדה לגילוי עריות (להלן: וג"ע )) קבעו כי רמת מסוכנותו גבוהה. בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח העובדה שהמבקש ריצה כבר עשר שנות מאסר, וכן נוכח העובדה כי בנות המשפחה בהן פגע בעבר נישאו זה מכבר והן אינן מתנגדות ליציאתו לחופשה, מן הראוי כי המשיב יבחן בזהירות ובתוך זמן סביר אפשרות להוצאתו של המבקש לחופשה למספר שעות מצומצם ובתנאים מגבילים שיהיה בהם כדי לאיין את מסוכנותו. ביום 30.12.2007 ומשלא הוצא המבקש לחופשה, הגיש הוא עתירת אסיר נוספת בה ביקש כי יינתן לו לצאת לחופשות ללא דיחוי וכן כי ועדת השחרורים תדון בשחרורו המוקדם מן המאסר עקב מצבו הרפואי הקשה לטענתו.

2.

בהתאם לנהליו הפנימיים של המשיב (ראו פקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.40.00, פרק ו' סעיף 5.ב.; להלן: פקודת החופשות ) הקובעים כי לא תאושר חופשה של אסיר השפוט על עבירות מין במשפחה אלא לאחר קבלת חוות דעת ממב"ן ומוג"ע, התקיים ביום 13.2.2008 דיון בוג"ע, בו הוצגו דו"חות של עובד סוציאלי מטעם הכלא ועובד סוציאלי בקהילה, מסמכים מטעם המבקש, חוות דעת מב"ן והחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.11.2007. הוועדה קבעה כי מתוך הדו"חות שהוגשו עולה שלא ניתן לאיין את מסוכנותו של המבקש מחוץ לבית הכלא, ולו גם בתנאים מגבילים, שכן חרף השתתפותו בקבוצה לטיפול בעברייני מין רמת המסוכנות המינית הנשקפת ממנו גבוהה. הוועדה אימצה אפוא את המלצת מב"ן והעובד הסוציאלי מטעם הכלא לשוב ולהעריך את מסוכנותו של המבקש לאחר שיסיים את הטיפול האמור. בהחלטתו מיום 14.2.2008 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שיצר) כי תגובת המשיב לעתירות ודו"ח מב"ן אינם מהווים מידע מספק לצורך בחינת החלטת המשיב, וזאת נוכח טענות המבקש כי גורם במב"ן מנסה למנוע את יציאתו לחופשה וכי וג"ע מקבלת פעם אחר פעם את עמדת המב"ן בעניין זה. לפיכך, הורה בית המשפט כי יומצא לו דו"ח מטעם מנחי הקבוצה הטיפולית בה השתתף המבקש וכן התייחסות עדכנית של המשיב ווג"ע לתנאים מגבילים שיש בהם כדי לנטרל את מסוכנותו של המבקש. ביום 19.3.2008 התקיים דיון המשך בעניינו של המבקש, ואולם משהפריע בא-כוחו של המבקש להכתבת ההחלטה הוחלט כי ההחלטה תינתן בהמשך.

בהחלטתו מיום 24.3.2008 ציין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שיצר) כי הוגשו לעיונו חוות דעת מעודכנת מטעם וג"ע והשב"ס, חוות דעת מטעם מב"ן, חוות דעת עובד סוציאלי מטעם המבקש וכן מסמך "סיכום קבוצה טיפולית לעברייני מין" (להלן: דו"ח הקבוצה הטיפולית ) עליו חתומים חמישה אנשי מקצוע (קרימינולוגים ועובד סוציאלי אחד). בית המשפט ציין כי הוא נסמך בהחלטתו על דו"ח הקבוצה הטיפולית, זאת נוכח הטענות שהעלה המבקש כלפי הגורם נותן חוות הדעת במב"ן, וכן נוכח העובדה כי אנשי המקצוע החתומים עליו יכולים היו לבסס את התרשמותם מהמבקש לאורך זמן. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי מדו"ח הקבוצה הטיפולית עולה שהמבקש נכח במפגשי הקבוצה רק למען השגת רווח אישי, לא הפיק דבר מהתהליך הטיפולי עצמו ואף חתר לערב את בית המשפט בטיפול כך שנוצר טשטוש בין גבולות הטיפול ובין ההליכים המנהליים, והתוצאה היא שהשתתפותו של המבקש בטיפול לא תרמה להפחתת מסוכנותו. על רקע זה דחה בית המשפט המחוזי את העתירה בקובעו כי המשיב עשה את הנדרש ממנו כאשר איפשר למבקש להשתלב בקבוצה טיפולית, וכי נוכח התוצאות המאכזבות של הטיפול אין מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב לעניין יציאתו לחופשות.

3.

ביום 7.4.2008, ולאחר שניתנה החלטתו של בית משפט קמא, הגיש המבקש לוועדת השחרורים בקשה לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים. בהחלטתו מיום 5.5.2008 דחה יו"ר הוועדה את הבקשה, בהסתמך על חוות דעת רפואית בה צוין כי המבקש סובל אומנם מסכרת ומדלקת חריפה בעצב הפנים, אך הוא מטופל בטיפול תרופתי מתאים ואין בהמשך שהותו בבית הסוהר כדי לסכן את חייו (יצוין כי ביום 10.4.2008 הועברה לוועדת השחרורים חוות דעת רפואית נוספת בה צוין כי המבקש נבדק שוב וחלה הטבה במצבו).

4.

מכאן הבקשה שבפניי, בה טוען המבקש, שאיננו מיוצג, כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.3.2008, אשר ניתנה שלא בפניו ובניגוד להחלטתו של כב' השופט רוזן מיום 6.11.2007, גרמה לו לנזק נפשי ופיזי אשר הוביל לשיתוק מחצית מפניו כך שהוא מתקשה לתפקד תפקוד מינימאלי. המבקש טוען כי משלא ערער המשיב על החלטת כב' השופט רוזן, היה עליו להוציאו לחופשה כפי שנקבע בהחלטה ולא לשוב ולשקול את העניין תוך הפרתה. המבקש מציין כי עשה מאמצים גדולים להשתתף בקבוצה טיפולית ולשם כך אף נאלץ לעבור בין בתי כלא שונים. כמו כן, מציין המבקש כי חרף השפלות שספג מהנהלת הקבוצה הטיפולית ומהשב"ס הוא השתתף במפגשי הקבוצה עד לסיום ההליך הטיפולי וכי היעדרויותיו מן המפגשים מוצדקות ורובן נבעו מכך שנקבעו בעניינו דיונים בבית המשפט. עוד טוען המבקש כי לאחר שבית המשפט המחוזי הורה לבחון את האפשרות להוציאו לחופשות בניגוד לעמדת המב"ן, נוצר במב"ן אנטגוניזם כלפיו שגרם למשתתפי הקבוצה הטיפולית לטעון כי נשקפת ממנו מסוכנות. המבקש מוסיף וטוען כי הוא יצא בעבר לחופשה בת ארבעה ימים ועל כן הוא מבקש לאפשר זאת גם כעת. לבסוף עותר המבקש לכך שוועדת השחרורים תדון בשחרורו המוקדם ממאסר וזאת בשל מצבו הרפואי הקשה. כמו כן מציין המבקש כי ביום 14.1.2006 היה צריך להתקיים בעניינו דיון על ניכוי שליש ממאסרו בוועדת השחרורים. מועד זה נדחה לטענתו עד לסיום התהליך הטיפולי בו לקח חלק, אך אף שהתהליך הטיפולי הסתיים עוד בחודש פברואר 2008 הוא טרם זומן בשנית לוועדת השחרורים. לבסוף עתר המבקש למינוי סנגור מהסנגוריה הציבורית, בקשה אשר נדחתה על ידי ביום 28.5.2008.

5.

המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא אינה מעלה כל שאלה המצדיקה מתן רשות לערער. המשיב סבור כי גם לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה בהעדר עילה להתערבות בחוות דעתם של הגורמים המקצועיים לעניין יציאתו של המשיב לחופשה. המשיב מדגיש בהקשר זה כי מקום שבו הערכת הגורמים המקצועיים (שחוות דעתם נדרשת בהתאם לאמור בפקודת החופשות ולפי סעיף 6(א)(5) לחוק להגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006 ) היא כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של אסיר אם יצא לחופשה כבענייננו, אזי האינטרס הקיים להגנה על שלום הציבור גובר על האינטרס של האסיר לצאת לחופשה. ביחס לבקשה לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים טוען המשיב כי המבקש הגיש את הבקשה לועדת השחרורים רק לאחר שניתנה החלטתו של בית משפט קמא ועל כן נושא זה כלל לא נדון בבית משפט קמא, אשר בשבתו בדן יחיד אף לא היה מוסמך לדון בעתירה מסוג זה. המשיב מוסיף וטוען כי גם לגופו של עניין אין ממש בבקשה לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים ועם זאת הוא אינו מתנגד לכך שהבקשה תידון בהתאם לסעיף 7 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001

(להלן: חוק שחרור על תנאי ממאסר ) לאחר שתתקבלנה חוות הדעת הרלוונטיות הנדרשות על פי דין.

6.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בעתירות אסיר ניתנת רק בנסיבות מיוחדות בהן מגלה הבקשה בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה בה נושא אחר שחשיבותו כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 3705/08 פינטו נ' שר המשטרה , פסקה 4 (טרם פורסם, 29.4.2008)). הבקשה שבפניי אינה באה בגדר המקרים המצדיקים מתן רשות לערער, מן הטעם שהיא עוסקת אך בעניינו הפרטני של המבקש. אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי מתן חופשה לאסיר אינה אלא פריבילגיה אשר נתינתה מסורה לשיקול דעתו של הגורם המוסמך בשירות בתי הסוהר הנדרש להביא במניין שיקוליו, בין היתר, את מידת המסוכנות הנשקפת מן האסיר לציבור ולנפגעי העבירה במידה ותאושר החופשה. כל שנועדה הביקורת השיפוטית לבחון בהקשר זה הוא האם נבחנו השיקולים הרלוונטיים על-ידי הגורם המוסמך והאם נערך ביניהם איזון כראוי אך אל לו לבית המשפט להמיר את שיקול דעתו של הגורם המוסמך בשיקול דעתו שלו (ראו: רע"ב 2943/97 מאיר נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (לא פורסם, 15.6.1997); בשג"ץ 10670/07 בן סימון נ' הממונה על עבודות השירות , פסקה ז' (טרם פורסם, 20.12.2007)). אכן, במידת האפשר נהוג להתיר חופשות לאסירים, שכן יש בכך כדי לרכך את הגבלות החירות והתנועה החלות על האסיר ולתרום לשיקומו באמצעות שימור הקשר עם העולם החיצון. אולם באיזון בין האינטרס של האסיר לצאת לחופשה ובין אינטרס ההגנה על הציבור מפני מסוכנותו יש להעדיף את ההגנה על שלום הציבור (ראו: רע"ב 9898/06 זאהדה נ' שירות בתי הסוהר , פסקאות 11-9 (טרם פורסם, 18.11.2007); רע"ב 817/06 כנפו נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 4 (טרם פורסם, 9.4.2006)).

בענייננו קבע בית המשפט המחוזי כי אף שמסוכנותו המינית של המבקש בולטת, על הגורמים המוסמכים לבחון בזהירות אפשרות של הוצאתו לחופשה ואפשרות זו אכן נבדקה על-ידי כל הגורמים המקצועיים המוסמכים הרלוונטיים, אך אלה סברו כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המבקש באם ישוחרר לחופשה והמליצו שלא לשחררו. יתרה מכך, אף שהלכה היא כי יש להעניק לחוות דעת המב"ן משקל ניכר בשל היותה חוות דעת של גורם מקצועי אובייקטיבי (ראו רע"ב 1562/05 בושארי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (לא פורסם, 17.5.2005)), הרי שבשל טענות המבקש לעוינות מצד הגורם נותן חוות הדעת במב"ן, הסתמך בית המשפט המחוזי בהחלטתו על דו"ח סיכום הקבוצה הטיפולית בה השתתף המבקש, עליו חתמו חמישה אנשי מקצוע וממנו עולה כי מסוכנותו המינית גבוהה. דו"ח זה עולה בקנה אחד עם חוות הדעת העדכניות שהוגשו לבית המשפט המחוזי מטעם מב"ן, המשיב ווג"ע. בנסיבות אלה נראה כי גם לגופם של דברים צדק בית משפט קמא בדחותו את העתירה.

7.

בקשתו הנוספת של המבקש להורות על שחרורו המוקדם מן המאסר בשל טעמים רפואיים חורגת מגדר הבקשה שבפניי ועל המבקש למצות תחילה את ההליכים הקבועים בדין בהקשר זה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.