רע"ב 1562/05 אריה יחיא בושארי נ. שירות בתי הסוהר

1.זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה אין להתערב בהחלטת המשיב לפיה אין להתיר למבקש לצאת לחופשות ממאסרו.

2.המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין עבירות מין שביצע בבתו הקטינה ובגין עבירת התעללות בקטין (פ"א 11428/01) , וביום 30.04.03 נגזר עליו מאסר בפועל בן שבע שנים, הצפוי להסתיים ביום 28.02.08. נוכח בקשותיו לצאת לחופשה, נבדק המבקש ביום 28.12.03 על ידי פסיכיאטר מהמחלקה לבריאות הנפש (להלן: מב"ן), אשר הביע את התנגדותו למתן חופשה, תוך שהוא מבסס התנגדות זו על הכחשת המבקש את ביצוע העבירות המיוחסות לו, וכן על איומיו לפגוע בילדיו. לאור המלצת הפסיכיאטר, קבעה הועדה הבין-משרדית בתחום גילוי עריות (להלן: הועדה) ביום 04.02.04 כי אין להתיר יציאת המבקש לחופשה. כן נקבע, כי יש לערוך עיון מחודש בבקשה בתוך שנה.

3.ביום 01.04.04 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי (עע"א 1541/04) נגד החלטת הועדה שלא להתיר את יציאתו לחופשה. בית המשפט (כב' השופט צ. גורפינקל) קבע ביום 9.6.04, כי הועדה בהחלטתה שקלה כראוי את חוות דעתו המקצועית של הפסיכיאטר, ובכך דחה את העתירה. על החלטת בית המשפט מבוקשת רשות ערעור.

4.לאור קביעת הועדה כי בקשת האסיר תשוב ותידון על ידיה במועד מאוחר יותר, ערך פסיכיאטר מב"ן בדיקה חוזרת לגבי המבקש ביום 22.02.05, וחזר על המלצתו, לפיה אין להתיר יציאת המבקש לחופשות. הועדה התכנסה שוב ביום 02.03.05 ואימצה שוב את המלצת הפסיכיאטר לפיה אין להתיר את יציאתו של המבקש לחופשות. היא נמקה החלטתה בקיום פוטנציאל מסוכנות גבוה מצד המבקש כלפי הקרבן וכלפי בני משפחתו אשר יציאתו לחופשה עלולה לסכנם. הועדה ציינה כי המבקש אופיין כבעל אישיות אימפולסיבית ותוקפנית, משמיע איומים בכלא כדי להשיג את מבוקשו והינו בעל סף תסכול נמוך וקושי בעמידה בגבולות. המלצת הועדה אומצה, ובשלב זה המבקש מנוע חופשות.

5.המבקש, שאיננו מיוצג, טוען כנגד הרשעתו בכך כי לא הוכחה אשמתו על בסיס תשתית ראייתית מוצקה, וכי מלכתחילה לא היה מקום להגיש נגדו כתב אישום. בהקשר זה הוא טוען כי בסנגוריה הציבורית נדונה במחצית השניה של שנת 2004 האפשרות לקיים משפט חוזר. לדבריו, בעקבות הרשעתו החמיר מצבו הבריאותי, וחיי ילדיו ומשפחתו נהרסו. מאחר שלדבריו הוא מרצה את מאסרו בשקט וללא הפרעה ומבלי להיזקק לטיפול פסיכיאטרי, אין הוא מסוכן, ויש לאפשר לו לצאת לחופשות, כל עוד לא יסתיים הבירור המשפטי המחודש בעניינו. הוא כופר במסוכנות המיוחסת לו וטוען כי שיקום חיי משפחתו אפשרי. עוד טוען המבקש, כי יש למנות לו סנגור ציבורי.

6.עמדת המשיבה היא כי יש לדחות את הבקשה על הסף. לטענתה, בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט קמא מתעלמת מההחלטה השנייה והעדכנית שהתקבלה על ידי הועדה. משכך, ההליך המתאים למקרה זה, אם בכלל, הינו עתירה נוספת ועדכנית לבית המשפט המחוזי. כן טוענת המשיבה, כי הבקשה לא מעלה כל שאלה משפטית חשובה או שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות ערעור. לעמדתה, גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה. החלטות הועדה התקבלו על סמך חוות דעת מקצועיות של המב"ן, אשר קבעו את מסוכנותו הרבה של המבקש לציבור ולמשפחתו וילדיו במיוחד.

7.דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. החלטה על מתן חופשות מכח סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"א-1972 (להלן: הפקודה) ניתנת בכפוף לכללים שקבע השר לבטחון פנים בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 (להלן: פקודת החופשות). על פי כללים אלה, אשר נקבעו ברוח לאור פסיקת בית משפט זה (ע"פ 379/83 אלמליח נ' מדינת ישראל ), נדרשות חווֹת דעת מטעם המב"ן ומטעם הועדה גם יחד לצורך מתן חופשה לאסיר השפוט על עבירות מין בתוך המשפחה. הלכה היא כי יש להעניק לחוות הדעת של המב"ן משקל ניכר בשל היותה חוות דעת של גורם מקצועי אובייקטיבי (ראה עע"א 6481/01 סולימאן אל עביד נ' שירות בתי הסוהר

פד"י נז(6) 678, 710-711). כלל הוא כי בית המשפט לא יטה להתערב בהחלטת הועדה הנשענת על חוות דעת מקצועית של מב"ן, אלא בהתקיים עילה מיוחדת ויוצאת דופן לכך.

8.בית המשפט לא יחליף, דרך כלל את שיקול דעתו בשיקוליה המקצועיים של הועדה וגורמי המב"ן, אלא יבחן האם נשקלו השיקולים הרלוונטיים, והאם החלטת הועדה סבירה על פניה (רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי)

בענייננו, החלטת הועדה, על פניה, סבירה ותקינה היא, והתבססה על חוות דעת מקצועית מפורטת. לא נפל פגם בהחלטה זו, המבקשת לאזן בין אינטרס ההגנה על הציבור אל מול אינטרס האסיר צאת לחופשה (רע"ב 5043/98 קחלון פנחס נ' שירות בתי הסוהר ). התנהגותו של המבקש מצביעה לדעת הגורמים המקצועיים, על מסוכנות גבוהה כלפי הקרבן ובני המשפחה. בנסיבות אלה אין להתערב בהחלטה ולשנותה.

הבקשה נדחית.