פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בשג"ץ
3433/08 - א'
בפני:
כבוד הרשמת
גאולה לוין
המבקש:
משה הר שמש
נ ג ד
המשיב:
איגוד ערים אזור ב''ש [שירותי כבאות]
בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.
1.
ההליך נסוב על פסק דינו של בית משפט זה, בו נדחתה על הסף עתירת המבקש כנגד דרישת המשיב לתשלום אגרה כתנאי לעיון בדו"ח
שהכין המשיב. העתירה נדחתה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות ערעור לבית משפט השלום כאמור בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. פסק הדין ניתן ביום 16.3.2008. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 14.4.2008. נטען בה כי פסק הדין התקבל אצל המבקש ביום 31.3.2008. הוא סבר כי עומדים לרשותו 15 יום ורק כשפנה למזכירות בית המשפט ביום 13.4.2008 התברר לי כי מניין הימים מתחיל בעת מתן פסק הדין ולא בעת קבלתו. המבקש טוען כי יש למנות את המועד להגשת עתירה לדיון נוסף ממועד קבלת פסק הדין, כדי שתהיה הרמוניה עם כלל תקנות סדר הדין. לחילופין מתבקשת ארכה להגשת ההליך, בנימוק כי מ דובר
באיחור קצר, כי לא הייתה הסתמכות ממשית מצד המשיב וכי קיימת חשיבות ציבורית גדולה להלכה שנפסקה. המשיב מתנגד לבקשה.
2.
תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד - 1984 קובעת כי יש להגיש עתירה לדיון נוסף תוך 15 יום מעת מתן פסק הדין. אכן, בשונה מן הכלל הרגיל, מרוץ המועדים מתחיל ביום מתן פסק הדין ולא ביום המצאתו לבעלי הדין (ראו, בש"א 205/88 בלו סקיי קראון בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד מב(2) 841). מכאן שחל איחור בהגשת ההליך ועל כן נדרש "טעם מיוחד" להארכת מועד. עקב טיב ההליך, הכלל הנהוג בעניין זה הוא שיש לנקוט גישה קפדנית ומצמצמת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף, על מנת למנוע השהיית תוקפו של פסק דין סופי. הטעם לו טוען המבקש הינו סברה מוטעית לגבי המועד להגשת ההליך. טעות זו אינה יכולה, בנסיבות העניין, להקים "טעם מיוחד" כנדרש. טעותו של המבקש אינה טעות בלתי נמנעת באופן סביר, שכן היא מתייחסת לעניינים מושרשים וידועים, אשר נקבעו בתקנות ובהלכה הפסוקה לפני זמן רב. יתרה מכך, וזה העיקר בעיניי, לא מצאתי כי סיכויי ההליך מצדיקים העתרות לבקשה. עיון בפסק הדין מעלה כי לא נפסקה בו כל הלכה שעומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה יש מקום להורות על קיומו של דיון נוסף. על כן, בהתאם לאמות המידה של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, סיכוייו של ההליך קלושים, וזאת בלשון המעטה.
הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ל' בניסן תשס"ח
(5.5.2008).
גאולה לוין
ר ש מ ת