החלטהעליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

בשג"ץ 3433/08 משה הר שמש נ. איגוד ערים אזור ב''ש [שירותי כבאות]

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסףבקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין שניתן בעתירה שנדחתה על הסף

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף שהוגשה באיחור של כחודש, לאחר שהמבקש טעה לגבי מועד תחילת מרוץ הימים. נקבע כי המועד מתחיל ביום מתן פסק הדין, וכי טעות זו אינה מהווה טעם מיוחד. כמו כן נקבע כי סיכויי ההליך קלושים מאחר שלא נפסקה הלכה חדשה או סותרת.

העובדות

המבקש הגיש עתירה שנדחתה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי, בעניין דרישת אגרה לעיון בדוח. פסק הדין ניתן ביום 16.3.2008 והבקשה לדיון נוסף הוגשה ביום 14.4.2008, לאחר שהמבקש סבר בטעות שמניין הימים מתחיל במועד קבלת פסק הדין. המשיב התנגד לבקשה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם מניין המועד להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק הדין או ביום המצאתו לבעל הדין?
  2. 2.האם טעות בדבר מועד ההגשה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף?
  3. 3.האם מתקיימים התנאים למתן דיון נוסף לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט?

הלכות

  1. 1

    מרוץ המועדים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק הדין ולא ביום המצאתו לבעלי הדין.

    ״אכן, בשונה מן הכלל הרגיל, מרוץ המועדים מתחיל ביום מתן פסק הדין ולא ביום המצאתו לבעלי הדין״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף יש לנקוט גישה קפדנית ומצמצמת, כדי למנוע השהיית תוקפו של פסק דין סופי.

    ״עקב טיב ההליך, הכלל הנהוג בעניין זה הוא שיש לנקוט גישה קפדנית ומצמצמת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    טעות בדבר מועד ההגשה, הנוגעת לעניינים מושרשים שנקבעו בתקנות ובהלכה הפסוקה, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד.

    ״טעותו של המבקש אינה טעות בלתי נמנעת באופן סביר, שכן היא מתייחסת לעניינים מושרשים וידועים״
    לציטוט במסמך ←
  4. 4

    כאשר לא נפסקה הלכה הסותרת הלכה קודמת ואין חשיבות ציבורית מיוחדת, סיכויי העתירה לדיון נוסף קלושים ואין מקום לקיים דיון נוסף.

    ״לא מצאתי כי סיכויי ההליך מצדיקים העתרות לבקשה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • בקשה להארכת מועד
  • דיון נוסף
  • עתירה לדיון נוסף
  • טעם מיוחד
  • מרוץ המועדים
  • יום מתן פסק הדין
  • סיכויי ההליך
  • הלכה קודמת
  • חשיבות ציבורית
  • סעד חלופי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בשג"ץ

3433/08 - א'

בפני:

כבוד הרשמת

גאולה לוין

המבקש:

משה הר שמש

נ ג ד

המשיב:

איגוד ערים אזור ב''ש [שירותי כבאות]

בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית משפט זה, בו נדחתה על הסף עתירת המבקש כנגד דרישת המשיב לתשלום אגרה כתנאי לעיון בדו"ח

שהכין המשיב. העתירה נדחתה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות ערעור לבית משפט השלום כאמור בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. פסק הדין ניתן ביום 16.3.2008. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 14.4.2008. נטען בה כי פסק הדין התקבל אצל המבקש ביום 31.3.2008. הוא סבר כי עומדים לרשותו 15 יום ורק כשפנה למזכירות בית המשפט ביום 13.4.2008 התברר לי כי מניין הימים מתחיל בעת מתן פסק הדין ולא בעת קבלתו. המבקש טוען כי יש למנות את המועד להגשת עתירה לדיון נוסף ממועד קבלת פסק הדין, כדי שתהיה הרמוניה עם כלל תקנות סדר הדין. לחילופין מתבקשת ארכה להגשת ההליך, בנימוק כי מ דובר

באיחור קצר, כי לא הייתה הסתמכות ממשית מצד המשיב וכי קיימת חשיבות ציבורית גדולה להלכה שנפסקה. המשיב מתנגד לבקשה.

2.

תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד - 1984 קובעת כי יש להגיש עתירה לדיון נוסף תוך 15 יום מעת מתן פסק הדין. אכן, בשונה מן הכלל הרגיל, מרוץ המועדים מתחיל ביום מתן פסק הדין ולא ביום המצאתו לבעלי הדין (ראו, בש"א 205/88 בלו סקיי קראון בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד מב(2) 841). מכאן שחל איחור בהגשת ההליך ועל כן נדרש "טעם מיוחד" להארכת מועד. עקב טיב ההליך, הכלל הנהוג בעניין זה הוא שיש לנקוט גישה קפדנית ומצמצמת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף, על מנת למנוע השהיית תוקפו של פסק דין סופי. הטעם לו טוען המבקש הינו סברה מוטעית לגבי המועד להגשת ההליך. טעות זו אינה יכולה, בנסיבות העניין, להקים "טעם מיוחד" כנדרש. טעותו של המבקש אינה טעות בלתי נמנעת באופן סביר, שכן היא מתייחסת לעניינים מושרשים וידועים, אשר נקבעו בתקנות ובהלכה הפסוקה לפני זמן רב. יתרה מכך, וזה העיקר בעיניי, לא מצאתי כי סיכויי ההליך מצדיקים העתרות לבקשה. עיון בפסק הדין מעלה כי לא נפסקה בו כל הלכה שעומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה יש מקום להורות על קיומו של דיון נוסף. על כן, בהתאם לאמות המידה של סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, סיכוייו של ההליך קלושים, וזאת בלשון המעטה.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ל' בניסן תשס"ח

(5.5.2008).

גאולה לוין

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בשא 205/88

הלכות

  1. 1מרוץ המועדים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק הדין ולא ביום המצאתו לבעלי הדין.
  2. 2בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף יש לנקוט גישה קפדנית ומצמצמת, כדי למנוע השהיית תוקפו של פסק דין סופי.
  3. 3טעות בדבר מועד ההגשה, הנוגעת לעניינים מושרשים שנקבעו בתקנות ובהלכה הפסוקה, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד.
  4. 4כאשר לא נפסקה הלכה הסותרת הלכה קודמת ואין חשיבות ציבורית מיוחדת, סיכויי העתירה לדיון נוסף קלושים ואין מקום לקיים דיון נוסף.