פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בשג"ץ
3474/03
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המערער:
אהוד קריב
נ ג ד
המשיב:
שר המשפטים
ערעור על החלטת רשם
החלטה
ערעור על החלטת הרשם (כבוד השופט ב' אוקון) לפיה נדחתה בקשת המערער לפטור מאגרה.
בהחלטת הרשם נקבע כי הואיל והמבקש לא מפרט טעמיו למתן פטור מאגרה, כדלות כלכלית, הטענה כי אין מקום להטלת אגרה במקרה זה היא טענה לגוף העתירה, ולא ניתן מראש להמנע מקביעת אגרה כאילו כבר זכה המבקש בעתירתו. לפיכך חייב הוא את המערער לשלם את האגרה בתוך 30 יום שאם לא כן יידחה ההליך ללא הודעה נוספת.
המערער טוען שהיה על הרשם לפוטרו מאגרה, בלי כל קשר למצבו הכלכלי, כיוון שלשיטתו, עתירתו היא "בקשה לפטור מאגרה", וכידוע בקשה שכזו פטורה היא מאגרה מכוח הדין. אין לקבל טענתו זו המערער. המערער הגיש עתירה למתן צו על תנאי כנגד שר המשפטים שיורה לו לנמק מדוע לא יקבע פטור מתשלום אגרת בית משפט בעד עתירה לבית משפט גבוה לצדק, בתנאים מסויימים. ברי כי אין בידי מאמציו הרטוריים של המערער להועיל- זוהי עתירה למתן צו על תנאי ולא בקשה למתן פטור מאגרה. משום כך צדק הרשם כאשר דחה את בקשת המערער לפטור מאגרה.
טענה אחרת טוען המערער כנגד סמכות הרשם לקבוע כי עתירתו תדחה במידה שלא תשתלם האגרה. לשיטתו, הרשם יכול רק להורות על מחיקת העתירה. תקנה 13 (ו) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987 מסמיכה את הרשם, לאחר שדחה בקשת לתשלום פטור מאגרה, למחוק הליך אם לא שולמה בגינו האגרה תוך הזמן שקבע בהחלטתו. היות שעסקינן בעתירה לבג"ץ, והיות שדחייה על הסף של עתירה שכזו אינה יוצרת מעשה בית דין, הרי שאין בענייננו הבדל, פרט להבדל הטכני, בין מחיקת העתירה לדחייתה.
הערעור נדחה.
ניתנה היום, ו' בתמוז תשס"ג
(6.7.2003).
ש
ו פ ט