בשג"ץ 3564/18 פלוני נ. בית הדין הרבני תל אביב אב"ד שחור, מרוה ונהרי

לפנַי ערעור על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 1.5.2018 בבג"ץ 2926/18, בגדרה העניקה למערער פטור חלקי מתשלום אגרה והעמידה אותה על סך של 400 ש"ח בלבד. הטעם לדחיית בקשת המערער לקבלת פטור מלא על תשלום האגרה נעוץ בכך שהוא לא פרש תשתית עובדתית מלאה להוכחת מצבו הכספי, וכן במשוכה הגבוהה הניצבת לפניו לעניין קיומה של עילה בהליך גופו.

בערעורו מודה המערער כי אכן לא פרש תשתית עובדתית להוכחת מצבו הכספי, אך מסביר זאת בכך שהוא "דר ברחוב", חי מקצבת ביטוח לאומי על סך כ-1,600 ש"ח לחודש והמסמכים המוכיחים את דלותו הכספית "מפוזרים בין מחסנים ומקום מסתור של חברים". באשר לסיכויי ההליך העיקרי, טוען המערער כי הסיכויים טובים.

לאחר עיון מצאתי כי אין מקום להתערב בהחלטת הרשמת.

לא זו בלבד ששיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים מסוג זה רחב הוא (ראו למשל: בש"א 6444/17 פלוני נ' פלוני (17.8.2017)), אלא שגם ההסבר שנותן המערער למחסור בתימוכין ראייתיים להוכחת מצבו הכספי, אינו יכול לעמוד. כמו כן, תמים דעים אני עם הרשמת, כי סיכויי ההליך העיקרי שנקט בו המערער להתקבל אינם גבוהים.

ביסוד העתירה החלטת בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו מיום 27.11.2017, במסגרתה הורה על הרחקתו של המערער מבית הדין. זאת בשל כך ששלח מכתב מלא גידופים כלפי הדיינים. כן צוין בהחלטה כי כאשר נתקל המערער בחלק מדייני ההרכב או מזכירי בית הדין במסדרונות בית הדין, הוא נוהג לפנות אליהם בגידופים חמורים וכי הוא אף מפריע לעבודה הסדירה של פקיד העזר. נקבע כי צו ההרחקה יישאר בתוקפו עד לבירור התגובה למכתבו ועד למתן החלטה אחרת של בית הדין. המערער מלין על כך שטרם נעשה בירור על אודות אותו מכתב במשך חודשים רבים, ודבר זה פוגע בזכויותיו הבסיסיות להתדיין לפני בית הדין. ברם, אף אם צודק המערער בטענתו, הרי שעל פניו התנהגותו שלו הביאה עליו את גזירת בית הדין. כמו כן, אם ברצון המערער להגיש מסמכים למזכירות בית הדין, הרי שיוכל לעשות זאת על ידי אדם אחר, כאשר מנגד חזקה על בית הדין שיתיר את כניסתו של המערער לבית הדין לשם קיום דיון בעניינו, לכשייקבע.

בשים לב לאלו, הערעור נדחה. לפנים משורת הדין, איני מחייב את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה.