פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
3898/10
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקש:
שי כהן
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז
בשם המבקש:
עו"ד תמיר סולומון
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, לפיה נדחתה עתירת המבקש להורות על סיום תקופת ריצוי העונש שהוטל עליו לבצע במסגרת עבודות שירות. ההחלטה ניתנה ביום 18.4.2010 במעמד הצדדים. בהחלטה נקבע כי המבקש יתייצב להמשך ביצוע עבודות השירות ביום א' 23.5.2010 בשעה 08:00. הבקשה שלפניי הוגשה ביום ה' 20.5.2010. בנוסף לה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות. המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה כי לא הוצג "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך.
דין הבקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור להידחות. נוכח מהות ההליך, מוכנה הייתי לבחון את הבקשה שלפניי לפי אמת-המידה המקלה יותר הנוהגת בפלילים, ולפיה אין הכרח "בטעם מיוחד" ודי בטעם מתקבל על הדעת לשם הצדקת האיחור בהגשת ההליך. דא עקא, לא שוכנעתי כי טעם כאמור הוצג בנסיבות העניין. הבקשה הוגשה באיחור ניכר של כשבועיים. המדובר באיחור משמעותי. כך במיוחד, נוכח צמידות הזמנים שבין הגשת הבקשה להארכת מועד לבין המועד שנקבע לריצוי המשך עונש עבודות השירות. ההסבר שניתן לאיחור – טעות בידיעת הדין – אינה מהווה בנסיבות העניין טעם מתקבל על הדעת להצדקת האיחור, נוכח העובדה שמועד 15 הימים להגשת ההשגה מהווה דין ידוע ומושרש (ראו: תקנה 7(א) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980). נוכח משך האיחור ובהעדר טעם מתקבל על הדעת להצדקתו, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד. זאת, בלא להיזקק לסיכויי ההליך לגופו.
אשר על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית. ממילא, נדחית הבקשה לעיכוב הביצוע.
ניתנה היום, ז' בסיון התש"ע (20.5.2010).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת