פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
4269/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
שי כהן
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
ערעור על החלטת הרשמת ד' כהן-לקח מיום 20.5.10 בבשג"ץ 3898/10
בשם המערער:
עו"ד תמיר סולומון
החלטה
1.
מונח בפני ערעור על החלטת הרשמת ד' כהן-לקח (מיום 20.5.10) הדוחה בקשת המערער להאריך המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 18.4.10 (סגן הנשיא א' טל). במסגרת ההחלטה נדחתה עתירת המערער להורות על סיום תקופת ריצוי עונש מאסרו בדמות עבודות שירות בשל כך שהיה מעורב בתאונת דרכים, שמהווה על פי טענתו "תאונת עבודה".
ביום 6.6.10 הוריתי על עיכוב ביצוע המשך ריצוי עונש עבודות השירות של המערער ונתבקשה תגובת המשיב. בתגובתו (מיום 16.6.10) טען המשיב כי לא הובא כל טעם ראוי לאיחור הניכר בהגשת ההליך וכי סיכוייו ממילא נמוכים.
2.
המועד להגשת השגה על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעניינה של עתירת אסיר קבוע בתקנה 7(א) ל תקנות סדרי הדין (עתירות אסירים), התש"ם – 1980 (להלן: התקנות). תקנה זו מציבה כגבול עליון תקופה של עד 15 יום ממועד מתן ההחלטה ועד הגשת ההשגה לבית משפט זה בדמות בקשת רשות ערעור. הבקשה הוגשה באיחור של 30 יום, לאמור – 45 יום ממועד מתן ההחלטה בעניינו. בא - כוח המערער נימק את האיחור בקיומה של טעות באשר לסדרי הדין הרלוונטיים בנסיבות אלו – טעות שעליה לקח את מלוא האחריות באיחור.
2.
בענייננו, נחה דעתי כי במקרה דנן יש להאריך למערער את המועד להגשת בקשת רשות הערעור. בהליכים פליליים, או כאלו הקשורים בטבורם להליכים הפליליים - כגון עתירות אסיר, אמת המידה החלה על אישורן של הארכות המועד הינה מקלה יותר מאשר בהליכים אזרחיים הדורשים קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור ( ראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984; י' קדמי, סדר הדין בפלילים , חלק שני, 1869-1870 (2009)) . אכן, קיומה של טעות שבדין, כשלעצמה, אינה מהווה בדרך כלל טעם סביר כדי להצדיק הארכת מועד. המערער היה מיוצג והחלטת בית משפט קמא ניתנה במעמד הצדדים. ברם, ההליך העיקרי נסב על פרשנות תיקונו של סעיף 51ז(ד) לחוק העונשין, התשל"ז -1997 ( חוק העונשין (תיקון מס' 102) , התש"ע - 2009 (ס"ח 2217, מיום 11.11.09). סעיף זה דן בהתרחשותה של "תאונת עבודה" של הנושא בעונש בדמות עבודות שירות שאירעה "במסגרת עבודת השירות ובמקום עבודת השירות" וקיזוזם של ימי ההיעדרות בשל התאונה ממניין תקופת עבודות השירות. במקרה דנן, עולה בנוסף הסוגיה בדבר תחולת התיקון על נסיבותיו של המערער. עסקינן במצב משפטי חדש. בהתחשב בכך שמדובר בעונש מאסר וכן באיחור שאינו ארוך במיוחד, נדמה כי עניין זה ראוי שיתברר בפני בית משפט זה, וזאת – מבלי להביע עמדה כלל באשר לסיכוייו של המערער.
4.
אשר על כן, דין הערעור להתקבל. המערער רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פי הקבוע בתקנות בתוך 15 יום מעת המצאת פסק דין זה. עיכוב ביצוע המשך עבודות השירות של המערער יעוכב בהתאם להחלטתי מיום 6.6.10 ועד להחלטה אחרת.
ניתנה היום, כ"ה בתמוז
התש"ע (7.7.10)
ש ו פ ט