בשג"ץ 3923/12 ברהום אסלם נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע, מיום 4.4.2012, שדחה את עתירתו של המבקש כנגד החלטת ועדת השחרורים שלא לשחררו שחרור מוקדם.

פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ניתן כאמור ביום 4.4.2012, במעמד הצדדים. המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור בהליך מסוג זה הוא תוך 15 ימים, כך שבענייננו, לאור פגרת הפסח, המועד האחרון חל בתאריך 29.4.2012 (ראו תקנות 21יב ו- 44 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). הבקשה שלפניי, ובצמוד לה בקשת רשות הערעור עצמה, הוגשו ביום 17.5.2012.

מדובר אפוא באיחור לא מבוטל. האם הוצגה הצדקה מספקת לאיחור זה? המבקש מציין כי חש אכזבה גדולה מן ההחלטה בעניינו, וכי הקשר בינו לבין עורך-הדין שייצג אותו בערכאה הקודמת נותק. מעיון בבקשה התקשיתי להבין מדוע הקשר נותק והאם המבקש עשה ניסיון ליצור קשר עם עורך-דינו, ולו לשם קבלת מידע לגבי המועד להגשת הליך ערעורי מתאים. לדברי המבקש הוא הוטעה על-ידי אסירים אחרים באשר לפרק הזמן המוקצב להגשת ערעור. אלא שככלל, התייעצות עם אסירים אינה מהווה תחליף לקבלת מידע מגורם בר-סמכא, במיוחד כך כשמדובר במי שהיה מיוצג בבית המשפט המחוזי.

עם זאת, לא בלי היסוס, החלטתי להיעתר לבקשה שלפניי. המבקש שוהה בבית האסורים ועובדה זו מצדיקה, בנסיבות מתאימות , התחשבות בהיבט של טעויות בדין. בענייננו נראה כי המבקש לא זנח את רצונו להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי, ויצר קשר – באמצעות גורם שלישי – עם עורך-הדין הנוכחי בתחילת חודש מאי (כחודש לאחר ההחלטה). עוד נתתי משקל למהותו של ההליך, לפרק הזמן הקצר יחסית הקבוע בדין להגשת הליך מסוג זה, ולכך שלא מדובר, על-פניו, בהליך שאינו ראוי לבירור (עם זאת אדגיש כי איני מביע כל עמדה לגבי סיכויי ההליך לגופו).

סיכומו של דבר: הבקשה מתקבלת. המזכירות תפתח הליך מתאים ותתייק בו את החלטתי-זו.