פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשג"צ
3971/00
בפני:
כבוד הרשם אמיר זולטי
העותר
:
חמד
אללה חאמד עאמר
נגד
המשיבים
:
1.
אבשלום אדם בתור
2.
המושל הצבאי לאיזור יו"ש
3.
ועדת העררים שצבאית הפועלת
4.
הועדה לרישום ראשון של המקרקעין בגדה
המערבית
5.
קמט רישום מקרקעין באיזור יו"ש
בקשה
להארכת מועד
בשם
העותר: עו"ד פתחי שביטה
בשם
המשיב מס' 1: עו"ד דניאל פרידמן, עו"ד דרור
חורב
בשם
המשיבים 2-5: עו"ד מלכיאל בלס
החלטה
בפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.
1.ביום 20.2.00 ניתן פסק הדין בבג"ץ 189/99. פסק הדין ניתן במעמד הצדדים והומצא להם בו במקום. כעבור למעלה משלושה חודשים, ביום 1.6.00, הוגשה הבקשה שבפני. בבקשה נטען, כי המבקש שהוא תושב יהודה ושומרון, אינו מתמצא בחוקי המדינה ומטעם זה סבר, כי אין לאחר פסק הדין ולא כלום. לטענתו לא היה בקשר עם עורך דינו (אותו עורך דין שייצגו בבג"ץ מייצגו גם עתה) או עם משפטן אחר ו"רק לאחרונה באקראי" נודע לו, כי קיימת אפשרות לפנות בעתירה לדיון נוסף. התצהיר התומך בבקשה נחתם ביום 21.5.00. הבקשה הוגשה, כאמור, ביום 1.6.00.
2.המשיב מס' 1 מתנגד לבקשה (המשיבים 2-5 מותירים את ההכרעה בה לשיקול דעת בית המשפט). לטענתו, פסק הדין נשוא הבקשה משלים הליכים שהחלו עוד בשנת 1992 ונדונו כבר ארבע פעמים. האיחור בהגשת הבקשה הוא מהותי, הן באופן אובייקטיבי והן בהתחשב בעובדה שמאז מתן פסק הדין החלו המשיב מס' 1 וגורמים נוספים בהליכים למימוש זכויותיהם בקרקע המריבה. המבקש היה מיוצג כל העת ואפילו הוא עצמו לא היה מודע למלוא זכויותיו החוקיות, הרי היה על עורך דינו ליידעו בעניין זה. עוד טוען המשיב מס' 1, כי העתירה עצמה אינה מצדיקה דיון נוסף. שכן כל עניינו של המבקש הוא בקיום ערעור שלישי.
3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה. המועד להגשת עתירה לדיון נוסף קבוע בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד1984-, לפיה:
"העתירה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך."
לא בכדי נקבע מועד כה קצר (שמניינו מתחיל מיום מתן פסק הדין, אפילו טרם הומצא אז לצדדים). לעניין זה נאמר:
"הדיון הנוסף הוא הליך יוצא דופן מבחינת מהלך ההתדיינות הרגילה - הוא סוטה מן העיקרון של סופיות הדיון, עם מתן פסק הדין בערעור ויוצר נדבך שיפוטי נוסף. היווצרותו של נדבך נוסף במהלך השיפוטי - גוררת אחריה גם את המגמה לקצוב זמנים באופן שההליך הנוסף, אחרי תום ההליכים הרגילים, יקויים ויסתיים תוך זמן סביר. על כן, דרושים "טעמים מיוחדים" להארכת התקופה של חמישה-עשר יום אשר בתקנה 4 הנ"ל, ומכאן גם ניתן ללמוד שיש להגיש את הבקשה לדיון נוסף תוך זמן סביר אחרי תום ההליכים ולא להוסיף על כך באופן כה מהותי, כפי שהדבר נקבע לגבי ההליכים הרגילים...." (בש"א 6206/93 Her Majesty the Queen in
Right of Canada נ' ריינהולד , לא פורסם; ראו גם: המ' 589/68 אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(2) 699, 700)
המבקש כאן לא הראה טעם ממשי, לא כל שכן טעם מיוחד להארכת מועד כה ארוכה, כתשעים יום מעבר למועד המקורי. המבקש היה ועודנו מיוצג על ידי אותו עורך דין. לא היה דבר (ומכל מקום לא נטען דבר לסתור הנחה זו) שמנע מעורך דינו של המבקש ליתן לו ייעוץ באשר לזכויותיו סמוך לאחר מתן פסק הדין ובתוך התקופה להגשת העתירה לדיון נוסף. המבקש לא פירט גם מהם הקשיים האובייקטיבים שמנעו ממנו ליצור קשר (ישיר או טלפוני) עם בא כוחו. משחלף המועד להגשת עתירה לדיון נוסף בשלה זכותו של המשיב מס' 1 שלא לשוב ולהידרש למחלוקת בינו לבין המבקש. כאמור, לא הציב המבקש כל טעם המצדיק פגיעה בזכות זו. טענות המבקש באשר לחשיבות הדיון בעתירה לדיון נוסף בעניינו נטענו בכלליות ובלא פירוט. ומכל מקום - כבר נקבע לא פעם כי חשיבות ההליך, כשלעצמה, אינה מהווה "טעם מיוחד" (וראו: (בש"א 4719/93 Her Majesty the Queen In right Of Canada נ' רבקה ריינהולד , פ"ד מז (5) 646; בש"א 5778/94
מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל ואח' , פ"ד מח(4) 872).
הבקשה נדחית איפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיב מס' 1 בסך 1,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ג בתמוז תש"ס
(26.7.2000).
אמיר זולטי, רשם
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00039710.
O02