בשג"ץ 5030/06 דליה אמיר נ. בית הדין הארצי לעבודה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת דיון נוסף.

1.ההליך נסוב על פסק-דינו של בית-משפט העליון אשר במסגרתו נדחתה עתירתה של המבקשת נגד פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה. פסק הדין ניתן ביום 24.5.06. הבקשה שלפני הוגשה ביום 15.6.06. לטענת ב"כ המבקשת, פסק הדין ניתן שלא במעמד הצדדים והובא לידיעתו רק ביום 30.5.06 מבדיקה שנעשתה באתר האינטרנט של בית המשפט. עוד טוען ב"כ המבקשת, כי הודע לו שעליו להגיש בקשה לדיון נוסף תוך 15 יום ממתן פסק הדין רק בעת הגשת הבקשה. המשיב 2 מתנגד לבקשה.

2.תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 קובעת פרק זמן מוגבל להגשת עתירה שתחילתו במועד מתן פסק הדין ולא במועד מסירתו. במצב דברים זה, יש לבחון האם קיים טעם מיוחד להארכת מועד להגשת העתירה. הכלל הוא, שיש לנקוט בעניין זה גישה קפדנית ומצמצת וזאת על מנת למנוע את השהיית תוקפו של פסק דין סופי (ראו: בש"פ 8150/99 יעקב חביב נ' מ' קרוסופט קורפורשטיין , דינים עליון, כרך כז, 571). על מנת להקים "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה, על טעות שבדין להיות סבירה, ולא כך המצב בענייננו. כמו כן, עיון בפסק הדין מעלה כי, על פני הדברים, אין עילה לדיון נוסף בהחלטת בית המשפט ולפיכך סיכויי ההליך קלושים. יחד עם זאת, מבירור עם מזכירות בית המשפט עולה, כי עקב תקלה לא עודכנו הצדדים על יום מתן פסק הדין. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי הבקשה לא הומצאה לשניהם וכי הם למדו עליה מעיון באתר האינטרנט של בית המשפט. בשים לב לדרך בה למדו באי-כוח הצדדים על ההחלטה, אין יסוד להניח כי המשיבים הסתמכו על האיחור שחל בהגשת ההליך או כי נגרם להם נזק עקב כך. לפיכך, דין הבקשה להתקבל. דיון נוסף יוגש תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו. במניין הימים יבואו ימי פגרה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.