בשג"ץ 510/13 דוד אטיאס נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך (רע"ב 9325/12-ב') מיום 27.12.2012.

בהחלטתה קבעה הרשמת כי אין מקום להיעתר לבקשת לפטור מתשלום אגרה בעתירת האסיר נושא ההליך המרכזי, בין היתר נוכח מצבו הכלכלי של המבקש. יחד עם זאת, הפחיתה הרשמת את סכום האגרה והעמידה אותו על 200 ש"ח בלבד.

במסגרת הערעור, טוען המערער כי שגתה הרשמת בכך שלא פטרה אותו לחלוטין מתשלום האגרה. זאת, נוכח הכנסתו בסך כ-300 ש"ח בחודש מעבודתו במכבסת בית הסוהר וסיוע כלכלי מכספי הביטוח הלאומי של אימו.

לאחר עיון בהחלטת הרשמת, בבקשת הפטור מאגרה ובהליך המרכזי, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם רחב הוא, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה

(לא פורסם, 29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002)).

בקשת פטור מאגרה נבחנת בשניים – ראשית, על המבקש להוכיח חוסר מסוגלות כלכלית. שנית, עליו להוכיח קיומה של עילה. בתוך כך, בהליכים הנוגעים לתנאי מאסר יטה בית המשפט להקל על מתן הפטור. זאת, נוכח העובדה כי אדם הנתון במאסר מצוי בנקודת חולשה מובנית ביחס למערכת המשפטית. אמנם, החלטת הרשמת המונחת בפניי אינה מפרטת על בסיס אלו מהעילות נדחתה הבקשה, אך אף לאחר שבחנתי כשלעצמי את השיקולים האמורים, מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטתה.

באשר לתנאי הראשון, העיון בתנועות החשבון של המערער מעלה כי יתרתו עומדת במרבית הזמן על מאות בודדות של שקלים, רובם מהעברות המבוצעות על ידי משפחתו. משכך, נדמה כי הוא עומד בתנאי הראשון. יחד עם זאת, באשר לתנאי השני, חרף ההקפדה היתרה בכל הנוגע לבקשות אסיר, לא מצאתי כי ההליך מגלה עילה במידה מספקת למתן הפטור מאגרה. עסקינן בבקשה פרטנית של אסיר הנוגעת לניהולו השוטף של בית הכלא. בבקשות מסוג זה מידת התערבותו של בית משפט זה קטנה ביותר. אף העיון בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מעלה כי על פניו לא מתעוררת במקרה הנוכחי סוגיה המצדיקה את הדיון בה בערכאה זו.

סוף דבר, הערעור נדחה.