בשג"ץ 510/13 דוד אטיאס נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיון חוזר על פסק דיני שניתן ביום 4.2.2013, במסגרתו דחיתי את ערעורו של המבקש על החלטתה של הרשמת ל' בנמלך , אשר דחתה באופן חלקי את בקשתו לפטור מאגרה בהליך המרכזי בעניינו, והעמידה אותה על סכום של 200 ש"ח בלבד (רע"ב 9352/12).

דין הבקשה להידחות. פסק דין הניתן על ידי בית משפט זה בדן יחיד הוא סופי, ולא ניתן לערער עליו. דינה של בקשה לעיון חוזר להתקבל רק במקרים חריגים שבחריגים, שבהם נפלה טעות עובדתית ברורה, גלויה ושאינה שנויה במחלוקת בתוכן פסק הדין או טעות פרוצדורלית של ממש באופן מתן פסק הדין. (ראו למשל: בש"א 5824/11 יחזקאלי נ' עיריית חולון (20.12.2011)). בהתאם לאמות מידה אלו, לא מצאתי טעם להיענות לבקשה לעיון חוזר. יש לציין כי על אף שנראה כי קיימים טעמים כלכליים מובנים למתן פטור או הפחתת האגרה כאשר עסקינן בעתירת אסיר, זאת "נוכח העובדה כי אדם הנתון במאסר מצוי בנקודת חולשה מובנית ביחס למערכת המשפטית" (עמוד 2 לפסק דיני מיום 4.2.2013), במקרה דנן סיכויי ההליך אינם גבוהים כשלעצמם בהתחשב בסוג ההליך (ערעור ב"גלגול שלישי" כנגד החלטת בית הסוהר בכל הנוגע לניהולו השוטף). לפיכך, איזנה נכון הרשמת שעה והפחיתה את סכום האגרה, אולם לא פטרה את המבקש מתשלומה.

עוד אציין כי ביום 10.7.2013 קבעה הרשמת כי על המבקש לשלם את האגרה בתוך 5 ימים מיום המצאתה לידיו, ולא – יובא ההליך בפניה לשם מחיקתו ללא הודעה נוספת.

סוף דבר, הבקשה נדחית. ניתנת בזאת ארכה אחרונה של 7 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיו של המבקש (ימי הפגרה יבואו במנין הימים) לתשלום האגרה המופחתת על סך של 200 ש"ח.

אם לא יעשה כן, ירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.