פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
5433/15
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
שלמה שקד
נ ג ד
המשיב:
מבקר המדינה
ערעור על החלטתה של כבוד רשמת בית המשפט העליון ל' בנמלך מיום 21.7.2015
בדנג"ץ 4900/15
פסק-דין
1.
בפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך (דנג"ץ 4900/15) מיום 21.7.2015, במסגרתה הורתה הרשמת על מחיקת ההליך בשל קבלתו לרישום באיחור של שישה ימים.
2.
ברקע לדברים – ביום 23.6.2015 נדחתה עתירת המערער ( בג" ץ 8035/14), בה טען לזכאותו לקבלת סעדים לפי חוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב] (להלן: חוק מבקר המדינה ). העתירה נדחתה מנימוקים שונים, וביניהם שיהוי; השמעת טענות נגד גופים שאינם צד לעתירה; והוראות שונות בחוק מבקר המדינה אשר עומדות בסתירה לטענות המערער. ביום 14.7.2015 – שישה ימים לאחר המועד הקבוע בחוק – הגיש המערער עתירה לדיון נוסף. ביום 16.7.2015 הורתה הרשמת למערער להבהיר מדוע הגיש את העתירה לדיון נוסף באיחור. ביום 19.7.2015 הגיש המערער את תגובתו, אשר במסגרתה טען כי קיבל את פסק הדין בדואר רק ביום 2.7.2015. כאמור, הרשמת מחקה את ההליך וזאת מן הטעם שאת הימים הנתונים להגשת עתירה לדיון נוסף יש למנות מיום מתן פסק הדין של בית המשפט העליון, ולא מיום הגעת פסק הדין לידי הצדדים.
3.
מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו טוען המערער כי הגיש את העתירה לדיון נוסף בתוך פרק הזמן הקצוב לכך, שכן פסק הדין בבג"ץ 8035/14 התקבל אצלו בדואר רק ביום 2.7.2015 והוא מצדו שלח הבקשה לדיון נוסף כבר ביום 9.7.2015. עוד טוען המערער כי אין לו יכולת לבדוק את החלטות בית המשפט באינטרנט.
1.
לאחר שעיינתי בחומר שבפניי מצאתי כי דין הערעור להידחות. לפי תקנה 4 ל תקנות סדר הדין בדיון נוסף , התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין . דהיינו, נוכח כך שפסק הדין ניתן ביום 23.6.2015, היה על המערער להגיש בקשתו עד ליום 8.7.2013 ואילו העתירה לדיון נוסף הוגשה רק ביום 14.7.2015. המערער כלל לא הגיש בקשה להארכת מועד, ולא טען לקיומו של "טעם מיוחד" אשר עשוי להצדיק את הגשת הבקשה לדיון נוסף לאחר המועד הקבוע בחוק. כמו כן, לא למותר לציין את ההלכה אשר לפיה לרשם מסור שיקול דעת נרחב, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו: בש"א 7157/15 חן נ' כונס הנכסים הרשמי (15.11.2015); בש"א 4747/05
ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (29.8.2005)).
2.
אף אם נניח כי פסק הדין הומצא לידיו במועד מאוחר מן היום בו ניתן – ככלל אין בכך כדי לעצור את מניין הימים (בשג"ץ 1337/13 תורג'מן נ'
משרד הבטחון – רפא"ל (11.4.2013)). לבסוף, אציין כי סיכויי ההליך אינם נחזים להיות מבטיחים כלל, זאת בעיקר לנוכח ייחודיותו של הליך הדיון הנוסף, ואמות המידה הדווקניות שנקבעו לקיומו (בשג"ץ 4938/14 סורפין נ' הנהלת בתי המשפט
(29.7.2014)).
3.
סוף דבר, הערעור נדחה.
ניתן היום, ד' בכסלו
התשע"ו (16.11.2015).
ש ו פ ט