בשג"ץ 5922/08 אנטולי שיידין נ. המוסד לביטוח לאומי סניף חדרה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.פסק הדין נשוא בקשה זו ניתן ביום 27.4.2008. בפסק הדין נדחתה על הסף עתירה נגד פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעניין תשלום קצבאות מן המוסד לביטוח לאומי למבקש ולרעייתו. ביום 11.6.2008 נתקבלה בקשת המבקש (אשר נשאה תאריך 4.6.2008) להגיש עתירה לקיום דיון נוסף. מאחר שחלפו למעלה מ-15 יום ממתן פסק הדין היא לא קובלה לרישום והמבקש נדרש לבקשה להארכת מועד. בבקשה נטען כי פסק הדין ניתן ללא נוכחות הצדדים, ומבלי שהצדדים זומנו לשימוע פסק הדין. לטענת המבקש, פסק הדין אינו ערוך כראוי (אינו מופיע על נייר רשמי של בית המשפט), ללא חוות דעת וחתימות השופטים וללא חותמת בית המשפט. עוד טוען המבקש, כי לנושאים המועלים בבקשה חשיבות גדולה להמוני אזרחי המדינה, ואילו ההקפדה על הליך פורמאלי בתקופת הגשת בקשה לעיון מחדש נראית בעיניו אכזרית. לשיטת המבקש, על ההחלטה מיום 11.6.2008 לפיה לא נתקבלה בקשתו לרישום, יש להתייחס כהמלצה ואין מניעה לאפשר לו את הגשת הבקשה לעיון מחדש אפילו לאחר שחלפה שנה ממתן פסק הדין.

2.

תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי עתירה לדיון נוסף תוגש תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. בשונה מהכלל הרגיל, מניין הימים מתחיל בעת מתן פסק הדין ולא בעת המצאתו לצדדים. ניתן להאריך את המועד רק אם הראה המבקש טעם מיוחד לכך. עקב טיב ההליך, הכלל הנוהג בעניין זה הוא שיש לנקוט גישה קפדנית ומצמצמת על מנת למנוע השהיית תוקפו של פסק דין סופי.

3.

במקרה דנן המבקש פנה לבית המשפט כחודש לאחר תום המועד להגשת בקשה לדיון נוסף אשר נמנה מיום 27.4.08. בטענותיו כי פסק הדין שניתן ביום זה אינו ערוך כראוי לא מצאתי ממש. המערער לא סיפק טעם ממשי לאיחור, לא כל שכן "טעם מיוחד", המצדיק את השיהוי שחל בהגשת בקשתו. יתרה מכך, וזה העיקר בעיני, לא מצאתי כי סכויי ההליך מצדיקים היעתרות לבקשה. מעיון בפסק הדין מיום 27.4.2008 לא נראה על פניו, כי נפסקה בו הלכה שעשויה להקים בסיס לדיון נוסף, לפי אמות המידה הקבועות בסעיף סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.