בשג"ץ 6469/01 משה מזור נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת כב' רשם בית-המשפט העליון ולפיה סירב כב' הרשם להאריך מועד להגשת בקשה לעריכתו של דיון נוסף. המבקש מבקש כי ייערך דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בתיק בג"ץ 8391/00 ורע"א 1572/01, אך מכיוון שלא הגיש את עתירתו במועד הקבוע בדין ביקש מכב' הרשם כי יאריך את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף. משסירב הרשם לבקשה, כאמור, הגיש המבקש את הערעור שלפניי.

בקשתו של המבקש כתובה בלשון קשה ביותר, ובין השאר מבקש הוא לפסול שופטים רבים מדון בבקשה. אפשר ראוי היה לדחות את הערעור אך משום לשונו הקשה של המבקש, אך לא אעשה כן.

לגופם של דברים לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של כב' הרשם, ומן הטעמים המנויים באותה החלטה. המבקש איחר מן המועד להגיש בקשה לעריכתו של דיון נוסף, ואין לי אלא לאמץ את טעמו של כבוד הרשם להחלטתו כי לא עלה בידי המבקש להצביע על טעם מיוחד להאריך את המועד כבקשתו.

אין ספק שהמבקש נושא בסבל רב, אולם אין בסבל זה, הוא כשלעצמו, כדי להצדיק הארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף, כבקשתו.

אין לי אלא לחזור על דבריו של בית-המשפט בפסק-דינו שבתיק בג"ץ 8391/00: אם יש בידי העותר עילה המקימה זכות לקבלת סעד הצהרתי בדבר זכותו להחזיק בנכס המקרקעין או לקבלת סעד של סילוק ידי המשיבים מאותו הנכס - ועל כך איננו מביעים כל דיעה - בידו להגיש את תביעתו לבית-המשפט המוסמך.

הערעור נדחה.

היום, י"ד באלול התשס"א, (2.9.2001).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

01064690. G02

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו

בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444