בשג"ץ 7250/06 הקואלציה לשימור הרי ירושלים נ. המועצה הארצית לתכנון ובניה

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף. עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק מיום 10.8.06 (מפי כבוד השופטים א' גרוניס, ס' ג'ובראן וד' חשין) בבג"ץ 1260/06 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נקבע, כי אין חובה ליתן למבקשת זכות טיעון נוספת בפני המשיבה 1 בעניין התנגדותה לתוכנית מיתאר שהפקידה המשיבה, לאחר שכבר הציגה המבקשת את התנגדותה בפני חוקר שמונה מטעם המשיבה 1 על פי סעיף 107א לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. המועד האחרון להגשת ההליך דנן היה יום 25.8.06, ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 6.9.06. המבקשת טוענת, כי פסק הדין נמסר לידיה ביום 13.8.06. לטענתה, לא ניתן היה להגיש את ההליך במועד, שכן, עובר להגשת ההליך שבכותרת נדרש בא כוחה לתהליך התייעצות וחקירה הכרוכים בביסוס התשתית המשפטית הצריכה לעניין. בנוסף, נדרש הועד המנהל העומד בראש המבקשת להתייעצויות עם גופים שונים אותם הוא מייצג, וכן נדרש לשקול את המשמעויות הציבוריות וההשלכות הכלכליות כתוצאה מהגשת ההליך. עוד טוענת המבקשת, כי מדובר בנושא בעל עניין ציבורי נרחב. מכאן הבקשה.

2.המשיבות 1 ו-2 אינן מתנגדות להארכת המועד המבוקשת, אף כי לטענתן אין כל עילה לקיומו של הדיון הנוסף המבוקש. המשיבה 3 מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין בטעמים שפרטה המבקשת כדי להצדיק מתן ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף. המשיבה טוענת בנוסף, כי התנהלותה של המבקשת נועדה אך כדי לעכב את המשך הדיונים בתוכנית המיתאר שהפקידה, כאמור, המשיבה 1, ואשר על כן, כאמור, יש לדחות את הבקשה.

3.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להדחות. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנה"), ק ובעת פרק זמן מוגבל של חמישה עשר ימים להגשת עתירה. מועד זה חלף, בין מיום מסירת פסק הדין לידי המבקשת ובוודאי מיום מתן פסק הדין עצמו. במצב דברים זה, ניתן להאריך את המועד להגשת ההליך דנן מכוח התקנה רק אם נמצא לכך טעם מיוחד. ייחודו של הטעם צריך להלום את ייחודו של ההליך, והוא מטיבו הליך שניתן בו דיון נוסף במקרים מיוחדים ביותר. טעם מיוחד מעין זה לא בוסס בטיעונים שלפני. לו סברה המבקשת כי אכן מדובר בהליך שאינו שגרתי, הדורש התייעצויות, חקירות ותיאום עם גורמים שונים, נקל היה להגיש בקשה להארכת המועד בתוך התקופה, תוך ידוע ראוי של הצד שכנגד על הכוונה לדון פעם נוספת בנשוא המחלוקת. זאת, בייחוד בשים לב למועד בו הומצא למבקשת פסק-הדין וחלוף הזמן מיום מתן פסקי הדין. אוסיף, כי בבחינת טענות המבקשת לגופן לא מצאתי כי סיכויי ההליך גבוהים. עתירתה של המבקשת נדחתה בפסק הדין מאחר ולא הצביעה על פגם שנפל בהחלטת המשיבה 1 ומצדיק התערבות בית משפט זה בהחלטה מינהלית. לפיכך, ובשים לב למשך האיחור, מהות ההליך וסיכויו, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.