פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בשג"ץ
7277/03
בפני:
כבוד הרשם עודד שחם
העותרת:
הדסה אסתר כלאף
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין
הרבני הגדול
2. בית הדין הרבני האזורי - נתניה
3. רחמים כלאף
בקשה להארכת מועד
החלטה
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף.
פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 15.7.03. הוא ניתן ביום הדיון. פסק הדין קצר ותמציתי, ואוחז כ-5 שורות, והנמקתו קצרה ביותר. לטענת המבקשת, הומצא לידיה פסק הדין ביום 27.7.03. בקשת הארכה הוגשה, מטעמי זהירות, ביום 11.8.03.
דין הבקשה להידחות. המועד להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל עם מתן פסק הדין, ולא עם המצאתו (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). במקרה זה, הכלל האמור אינו מעורר כל קושי, שכן פסק הדין, שניתן ביום הגשת העתירה, קצר ביותר, ולא היה כל מקום להמתין עד להמצאתו למשרד ב"כ המבקשת לצורך תחילת ההכנה של בקשה לדיון נוסף. אכן, מנתוני המקרה עולה כי באי כוח המבקשת כלכלו פעולתם על יסוד ההנחה כי עומדים לרשותם 15 ימים מיום המצאת פסק הדין. הנחה זו מנוגדת לדין הברור החולש על סוגייה זו. התוצאה היא, כי הגשת ההליך נגועה באיחור ניכר, בלא הסבר מספק.
אוסיף, כי בנסיבות העניין לא מצאתי כל טעם מיוחד למתן הארכה. טעותם של באי כוח המבקשת נוגעת לדין מושרש וברור, ואין בה טעם מספיק למתן ארכה, במיוחד נוכח האופן הקפדני בו נתפרשה הדרישה לטעם מיוחד בפסיקה (ראו המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כב(3) 699). נוכח הנמקת פסק הדין, גם לא נמצא בכך שהומצא לידי באי כוח המבקשת במועד שהומצא משום טעם מספיק למתן ארכה. עוד יש להוסיף, כי על רקע פסק הדין, אין העתירה מגלה, על פניה, טעם ממשי לקיומו של דיון נוסף, וגם מבחינה זו לא מצאתי עילה להעתר למבוקש.
הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בבקשה זו בסך 1000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו.
ניתנה היום, י'"א באלול תשס"ג (8.9.03).
עודד
שחם
ר ש ם