בש"מ 10174/08 יהודה ניסנמן נ. קו אופ הריבוע הכחול בע''מ

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, מיום 16.7.2008. בפסק הדין נדחה ערעור של המבקש על החלטת רשם האגודות השיתופיות, שסרב להכיר במבקש כבעל שתי מניות במשיבה אלא כבעל מניה אחת בלבד. בבקשה לפניי, שהוגשה ביום 2.12.2008, טוען המבקש כי ידו אינה משגת שכירת שירותי עורך דין ולכן יצג את עצמו בבית המשפט קמא. המבקש טען כי פסק הדין פוגע בזכויותיו ומבקש לקבל את ההליך לרישום חרף האיחור, שנבע לדבריו מכך שבנו שכב בבית החולים, מתקופת החגים, ומבעיות פרטיות שאין הוא מפרטן בשל צנעת הפרט. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, באתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

המועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים בערעור מינהלי הוא שלושים ימים (תקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). הארכת המועד, שהינו מועד הקבוע בחיקוק, מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו". המ דובר , על פי רוב, בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו של בעל הדין.

3.

במקרה דנן, פסק הדין של בית המשפט קמא ניתן במהלך פגרת הקיץ, ובהנחה כי הומצא למבקש לפני תום הפגרה - הרי שהמועד להגשת ההליך הסתיים בסוף חודש ספטמבר 2008. הבקשה להארכת מועד הוגשה איפוא באיחור של כחודשיים ימים. הבקשה אינה מבססת טעם ממשי, לא כל שכן "טעם מיוחד", שעשוי להצדיק את השיהוי הממושך בהגשת ההליך. העדר ייצוג, כשלעצמו, אינו מקים טעם מיוחד להארכת מועד. אדם הבוחר לייצג את עצמו, חלף פנייה לייצוג משפטי מקצועי (בין אם הייצוג ניתן על ידי עורך דין פרטי ובין אם על ידי הלשכה לסיוע משפטי), נוטל את הסיכון כי הוא ינקוט הליכים בדרך שאינה תואמת את סדרי הדין (ראו, שהם אטיקס אינטרנשיונל בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 26.7.06)). אשר לטענה בעניין אישפוז בנו של המבקש, הרי שזו הועלתה בצורה כללית, ללא ציון תקופת האשפוז וללא הבהרה האם עקב כך נבצר מן המבקש להגיש את ההליך במועד. יש לזכור כי אף כאשר מ דובר

באיחור קל בן ימים ספורים, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על מבקש הארכה להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה להגשת ההליך (ראו, ע"א 796/79 מועלם נ' מטא , פ"ד לה(1) 376, 377; בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006)). המבקש לא עמד בנטל האמור, משלא הבהיר מדוע השתהה בהגשת ההליך.

סיכומו של דבר, משלא ניתן טעם משכנע לאיחור בהגשת הערעור ובשים לב לאיחור הממושך, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה למתן הארכה המבוקשת. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך 500 ₪.