בש"מ 1156/08 פרויס הסגיל והדי ,מועמד לנשיאות אירגון גג וארגון נ. עיריית

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

ההליך נסוב על החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע לדחות את בקשתו של המבקש לפטור מאגרה. הפטור מאגרה התבקש בעתירה בקשר לביטולה של הקצאת קרקע משנת 1992 לעמותת עולי איראן באשקלון. ההחלטה ניתנה ביום 2.1.2008. על פי תצהירו של המבקש, היא הומצאה לו ביום 6.1.2008. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 5.2.2008. נטען בה כי העיכוב בהגשת ההליך נובע מבעיות רפואיות מהן סובל המבקש. לבקשה צורף אישור רפואי מיום 23.1.2008, בו נאמר כי "עקב החמרה במצבו ואשפוזים חוזרים בגלל חום והחמרה באנמיה – אינו מסוגל לתת בקשות ותגובות לכבוד בית משפט ואינו מסוגל לנסוע לכל מקום". המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא הומצא אישור רפואי לתאריכים הרלוונטיים, דהיינו מיום 6.1.2008 ועד ליום 21.1.2008.

2.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית משפט לעניינים מינהליים הוא חמישה עשר ימים (תקנה 33 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). הפנייה לבית המשפט נגועה איפוא בשיהוי של כשבועיים ימים. מאחר שמ דובר

במועד הקבוע בחיקוק, הארכת המועד תיתכן רק בהתקיים "טעמים מיוחדים שירשמו". הטעם עליו מתבססת הבקשה הוא מצבו הרפואי של המבקש. ואולם, אין בבקשה ובתיעוד הרפואי הדל שצורף לה כדי לבסס "טעם מיוחד" כנדרש. נוכח העובדה שהאישור הרפואי ניתן לאחר חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי, ומבלי לציין את המועדים בהם המבקש "אינו מסוגל לתת בקשות ותגובות לבית משפט" אין בידי לקבוע כי למסמך ישנה נגיעה ישירה למועדי הערעור. אין באמור במסמך כדי להעיד על כך שבמשך כל התקופה הרלוונטית (עד ליום 21.1.2008) שיתקה מחלתו של המבקש את יכולתו להיערך להגשת הבקשה לרשות ערעור. נמצא כי הבקשה, על נספחיה, אינה מבהירה די הצורך כיצד מצבו של המבקש בתקופה הרלוונטית מנע ממנו להגיש הליך במועדים הקבועים בחוק. אוסיף, כי גם בהנחה שעקב מצבו הרפואי של המבקש לא ניתן היה להגיש את ההליך במועד, ניתן היה לצפות כי לכל הפחות תוגש בקשת אורכה במועד מוקדם. בבקשה שלפניי לא ניתן כל הסבר להימנעות מהגשתה של בקשת אורכה כאמור. יתרה מכך וזה העיקר בעיני, על פניו נראה כי סיכויי ההליך לגופו הינם קלושים. במצב דברים זה, אין הצדקה להאריך את המועד להגשת ההליך.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.