בש"מ 1700/17 יאיר שיר נ. שרות בתי הסוהר

עיינתי בבקשה, בתגובה ובחומר שבתיק, ולא מצאתי להיעתר לבקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד בה הורה בית המשפט על חיובו של המבקש באגרה.

ההחלטה עליה מעוניין המבקש להשיג ניתנה ביום 6.9.2016 (כפי שהודיע המבקש בהבהרה מיום 2.3.2017).

מטיעוני הצדדים עולה כי אין תיעוד לעניין מועד ההמצאה של ההחלטה מיום 6.9.2016 לידי המבקש, ולטענת המבקש נודע לו "על ביטול הדיון וגביית אגרה" לראשונה בינואר 2017 (לא צוין תאריך מדויק).

אלא שמהחומר שבתיק נלמד כי המבקש הגיש בבית המשפט לעניינים מנהליים ביום 21.12.2016 בקשה לביטול חיובו באגרה בה ציין "בהחלטה מיום 6/7/16 [צ.ל. 6.9.2016] חייבת אותי באגרה על העתירה ... אני מבקש לעיין שנית בנושא" (בקשה שנדחתה בהחלטה יום 1.1.2017). מבקשה זו ניתן ללמוד כי לפחות באותו מועד היה המבקש מודע להחלטה שניתנה בעניינו, ואדגיש כי באותה בקשה לא ציין המבקש כי ההחלטה בעניין לא נמסרה לו, כך שקיים קושי בטענתו בעניין זה כעת ולאחר שפעל לביטול אותה ההחלטה. בנסיבות אלו לא הוכיח המבקש כי המועד להגשת ההליך הערעורי על החלטה שניתנה ביום 6.9.2016 לא חלף במועד הגשת הבקשה, וכן לא הוכיח הוא קיומם של טעמים המצדיקים ליתן ארכה להגשת ההליך.

עוד אוסיף כי על פני הדברים בקשת רשות הערעור שהגשתה מתבקשת אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו רע"ב 2755/16 סטל נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (13.11.2016)) ועל כן סיכויי ההליך אינם תומכים אף הם בהיעתרות לבקשה.

בנסיבות אלו - וגם בנותני דעתי לאמת המידה הנוהגת בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר וכן לכך שהמבקש אינו מיוצג - סבורה אני כי אין מקום ליתן ארכה להגשת ההליך הערעורי על ההחלטה מיום 6.9.2016, והבקשה נדחית אפוא.

ההחלטה תומצא למבקש באמצעות שב"ס.