פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"מ
1729/16 - א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשים:
1.
אקניס יאסן
2. סילביה מנה
3. דונדוז מנה יובל אנטוני
נ ג ד
המשיבים:
1.
מדינת ישראל - משרד הפנים
2. מנהל האוכלוסין ת"א- משרד הפנים
בקשה להארכת מועד
החלטה
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 7.1.2016.
בא-כוח המבקשים ציין כי הבקשה הוגשה בשל סירוב המזכירות לקבל לרישום את הודעת הערעור אותה ביקש להגיש, אלא שלטענתו כלל לא נדרשת למבקשים ארכה להגשת הערעור. בא-כוח המבקשים ציין בהקשר זה כי פסק הדין הומצא לידיו ביום 17.1.2016 וכי בהתאם להוראת תקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים ) נתונים למבקשים 45 ימים להגשת הערעור.
ואולם, בהנחתו זו של בא-כוח המבקשים נפלה שגגה כפולה, שכן הוראת התקנה עליה ביקש להתבסס - הקובעת את סד הזמנים להגשת ערעור מנהלי - אינה הוראת הדין הרלבנטית להגשת הליך ערעורי על פסק הדין דנן: ראשית , עיון בפסק הדין מלמד כי עניין לנו בפסק-דין בערעור מנהלי שהגישו המבקשים. לפיכך ובהתאם להוראת סעיף 12 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 לא נתונה למבקשים זכות ערעור על פסק הדין, והיה עליהם להגיש בקשה למתן רשות ערעור . שנית , בקשת רשות ערעור על פסק דין בערעור מנהלי ניתן להגיש בתוך 30 ימים למן מועד המצאתו (הוראת תקנה 33 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים), ומכאן כי בקשת הארכה, אשר הוגשה אתמול, הוגשה שבועיים לאחר שהמועד להגשת ההליך הערעורי חלף (ואעיר כי בא-כוח המבקשים ציין בבקשה שבפניי כי "הח"מ הגיש את הערעור בדואר ביום 22.2.2016", אך הליך אינו מוגש בדואר כי אם בבית המשפט, ובכל מקרה המועד להגשת ההליך חלף גם במועד המשלוח הנטען).
המבקשים היו מיוצגים בהליך קמא והם מיוצגים בהליך זה, ובא-כוחם לא התייחס להוראות הדין הנזכרות ולא הבהיר אילו נסיונות עשה לברר את הדין החל על עניינם של המבקשים, והבקשה אף אינה נתמכת בתצהיר. ממילא לא הוכח כי מתקיימים בענייננו טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה (הוראת תקנה 38 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים). כמו כן, לאחר עיון בחומר שבפניי ובהתחשב באמות המידה הנוהגות בבחינת הליך ערעורי על פסק דין בערעור מנהלי (ראו: בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 13 (27.8.2015); בר"ם 3904/15 קופצ'ישינה נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 13 (16.12.2015)), איני סבורה כי סיכויי ההליך על פניהם, תומכים במתן ארכה להגשתו. כן קשה להתעלם מעיתוי הגשת ההליך בהינתן המועד שנקבע לעזיבתו של המבקש 1 את הארץ - זאת גם בהתייחס למועד הנדחה שנקבע בהחלטה מיום 22.2.2016 בה נדחתה בקשתם של המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין (ולמרות שגם באותה החלטה ציין בית המשפט כי הבקשה נדחית נוכח עיתוי הגשתה).
מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה למתן ארכה להגשת ההליך נדחית.
נוכח מסקנה זו נשמטה הקרקע תחת הבקשה לעיכוב ביצוע שצורפה להודעת הערעור שהגשתה התבקשה. בשולי הדברים אעיר כי כעולה מן האמור טרם פניה לבית משפט זה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט לעניינים מנהליים ובקשתם נדחתה, ונראה כי מטעם זה ממילא אם חפצו לעתור לעיכוב ביצוע פסק-הדין גם בערכאה זו, היה עליהם להגיש הליך ערעורי על ההחלטה הדוחה את בקשתם לעיכוב ביצוע (ראו
ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה
(17.6.2015)). מכל מקום כאמור, סוגיה זו התייתרה.
המזכירות תמציא החלטה זו לבא-כוח המבקשים באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, כ"ב
באדר א התשע"ו (2.3.2016).
ליאת
בנמלך
ר
ש מ ת