בש"מ 1848/06 עומר רשואן נ. משרד הפנים

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב אשר במסגרתו נדחתה עתירת המבקשים להארכת רישיון הישיבה של המבקש בישראל ולהחזרתו לישראל לאחר שהוצא ממנה, וזאת במהלך הליך מדורג לרכישת אזרחות ישראלית. פסק הדין ניתן ביום 4.1.06 בהעדר הצדדים והומצא למבקשים ביום 13.1.06 . הבקשה שלפני הוגשה ביום 27.2.06 .

2.לטענת ב"כ המבקשים, האיחור נבע מטעות בתום לב מאחר שסברה בשגגה כי ניתן לערער על פסק הדין תוך 45 יום, כמקובל בהליכים פליליים. בשל טעות זו, כך הטענה, הוגש הערעור לאחר 45 יום מיום פסק הדין ולא תוך 30 יום. ב"כ המבקשים מדגישה כי מדובר בסוגיה הומאניטארית ואי קבלת הערעור תגרום למבקשים עוול קשה. המשיב מתנגד לבקשה.

3.ניתן להאריך מועד להגשת ערעור או בקשת רשות לערער על החלטותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים רק "מטעמים מיוחדים" (תקנה 38 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים) (סדרי דין), התשס"א-2000 ( להלן: התקנות ) ). אכן, טעותה של ב"כ המבקשים בעניין המועד להגשת ההליך אין בה, כשלעצמה, כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד. על מנת שטעות שבדין תבסס טעם כאמור, עליה להיות סבירה, ולא רק כנה. הדין בעניין המועד להגשת ערעור על פסק דין בעתירה מינהלית ברור, ולאחר חלוף זמן כה רב מאת כניסתן לתוקף של התקנות, אין לראות בטעות כאמור טעות סבירה. כמו כן, איני מתעלמת מכך שאין מדובר באיחור זניח, אלא באיחור של 14 יום בהגשת הערעור. אוסיף כי עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מעלה, שעל פני הדברים, סיכויי ההליך אינם גבוהים. יחד עם זאת, ההליך נסוב על עניין איחוד משפחות אשר חשיבותו ההומאניטארית אינה מוטלת בספק. לעיתים די יהיה בחשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה על מנת להטות את הכף לכיוון העתרות לבקשה (ראו: רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת , תק-על 2002(1), 746). כמו כן, נוכח טיב ההליך, אשר אינו מונע מהמבקש לשוב ולהגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בעניינו בעתיד, עוצמת הפגיעה באינטרס של המשיבה לסופיות ההליך פחותה. מטעמים אלה, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה שלפני, דעתי היא, כי האינטרס של המבקש שערעורו יישמע, גובר על האינטרס של המשיבה לסופיות ההליך. במצב דברים זה, דומה כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים המעורבים הינו להיעתר לבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשיב. התוצאה היא, שהבקשה להארכת מועד מתקבלת. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסכום כולל של 2,000 ₪ אשר ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו עד ליום התשלום בפועל.