בש"מ 2415/15 המשרד לביטחון פנים נ. סלים חמדאן

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה מיום 4.3.2015. בפסק הדין דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את עתירת המשיב ככל שהיא נוגעת להחלטת פקיד הרישוי שלא לחדש את רשיונו לרובה ציד בשל המסוכנות הנשקפת ממנו, אך קיבל את העתירה לעניין רובה זעיר המופקד כיום במשטרת ישראל, ובית המשפט הורה להשיבו לידיו על מנת שישמש כמזכרת.

על פי הנטען בבקשה עת נערכו המשיבים להשבת הרובה הזעיר בהתאם לפסק הדין התעורר חשש מקצועי שהכלי אינו מושבת, חרף אישור שניתן בעניין בעבר, ועל רקע זה הגישו המשיבים ביום 22.3.2015 לבית המשפט קמא בקשה למתן הוראות. בהחלטה מיום 23.3.2015 הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין וביום 13.4.2015 נערך דיון בקשה. בדיקה מערכת "נט המשפט" מעלה כי הדיון בבקשה טרם הסתיים, ודיון נוסף קבוע ליום 13.5.2015.

בבקשה שבפניי, אשר הוגשה תשעה ימים טרם חלוף המועד להגשת הערעור, טוענים המשיבים כי רק לאחר שתינתן החלטה בבקשה למתן הוראות שהגישו ניתן יהיה להעריך האם יש צורך בהגשת ערעור, ומכאן בקשתם למתן ארכה, ככל שהצורך בהגשת הערעור לא יתייתר.

2.

לאחר ששקלתי בדבר מצאתי להיעתר לבקשה, חרף התנגדות המשיב.

בבסיס התנגדותו של המשיב מצויה בעיקרו של דבר הטענה כי בית המשפט קמא אינו מוסמך לשנות מפסק הדין שניתן על ידו, ולטענתו אין מקום ליתן ארכה על יסוד הליך הבקשה למתן הוראות שננקט ללא כל מקור בדין.

ואולם סבורני כי בשלב זה וכל עוד הבקשה למתן הוראות נדונה בבית המשפט לעניינים מינהליים, אין מקום כי אביע במסגרת הבקשה שבפניי עמדה כלשהי בשאלת גדרי סמכותו של בית המשפט קמא. כך או כך, עמדת המשיב לעניין סמכותו של בית המשפט קמא אינה משנה מן העובדה שבית המשפט החליט לקיים דיון בבקשה וכי עד למתן החלטה סופית בה קיימת אי בהירות מצד המבקשים לעניין הצורך בהגשת הליך ערעורי על פסק הדין, ואף לא ניתן לשלול מצב בו המבקשים יהיו שבעי רצון מן ההחלטה שתיתן בסופו של יום ואילו המשיב הוא שיהא מעוניין להשיג עליה.

בהינתן האמור וכלל נסיבות העניין נראה בעיני כי מתקיימים התנאים אשר על פי הפסיקה בהתקיימם הליך התלוי ועומד "באותו העניין" עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הליך ערעורי, וזאת על מנת לקדם אינטרסים של יעילות דיונית וחסכון במשאבי הפרט והציבור ובזמן שיפוטי ותוך שיש בכך תועלת גם לצד שכנגד (ראו: בש"א 9159/04 חשקורי נ' בובליל , פסקאות 4-5 (20.10.2004); בש"א 5431/05 וינשטיין נ' בנק הפועלים בע"מ (13.7.2005)). בהקשר זה נתתי משקל בין היתר לכך שהבקשה הוגשה טרם חלוף המועד להגשת הערעור כך שלא התגבש למשיב אינטרס בדבר סופיות פסק הדין, כמו גם לכך שנראה כי החלטה בבקשה למתן הוראות תינתן בתוך פרק זמן קצר, שכן אין מדובר בהליך מורכב, ועל כן הדברים צפויים להתבהר במועד קרוב.

אשר על כן, ומבלי להביע כל עמדה ביחס לבקשה למתן הוראות לגופה או במחלוקת הנוגעת לגדרי סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים להדרש לה, הבקשה להארכת מועד מתקבלת. היות והתאריך אשר עד אליו התבקשה הארכה אינו רלבנטי עוד שכן הדיון בבקשה טרם הסתיים בערכאה קמא, יוארך המועד להגשת הערעור על פסק הדין עד לשבעה ימים ממועד המצאת החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה למתן הוראות לידי המבקשים.

ככל שיוגש ערעור יציינו המבקשים את דבר הארכה בפתחו ויצרפו החלטתי כנספח.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.