פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"מ
2519/15 - א'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי
המבקשים:
1. תמר ריינר
2. ד"ר משה וינברג
3. יהלי הרן
4. גדעון הרן
5. יואל קלמס
6. מלכה ליננברג
נ ג ד
המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים תל אביב-יפו מיום 17.2.2015, בגדרו נדחתה עתירה מינהלית מטעם המבקשים. בקשת הארכה, בצירוף הודעת הערעור גופה, הוגשו ביום 13.4.2014, באיחור של כשבועיים ימים ביחס למועד הקבוע בדין. לטענת המבקשים, האיחור נבע מחמת טעות ביחס לפרק הזמן הנתון להם להגשת ערעור. המשיבה מתנגדת לבקשה.
אכן, המועדים להגשת השגות ערעוריות על החלטותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים מהווים דין מושרש וידוע, וטעות ביחס אליהם אינה מקימה, מיניה וביה, עילה אוטומטית למתן ארכה (למשל, בש"ם 2691/09
שוורץ נ' משרד הביטחון
(19.5.2009)). בוודאי כך מקום בו בעל הדין מיוצג על ידי בא כוח, המוחזק כמי שמכיר את הכללים החלים בכגון דא. עם זאת, אין מדובר במסקנה קטגורית ויש לבחון כל מקרה על רקע מכלול נסיבותיו הייחודיות (ראו והשוו, בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013); בש"מ 7517/14 עירית קריית אתא נ' אגודת הגליל (1.1.2015)).
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשת הארכה, אך זאת בכפוף לפסיקת שכר טרחת עורך דין לטובת המשיבה בגין תגובתה בגדר ההליך שלפניי. ראשית , לא התרשמתי כי הטעות נבעה מזלזול בסדרי הדין או מהתנהלות חסרת תום לב מצד המבקשים. שנית , משך האיחור אינו ארוך מאד (הגם שאינו קצר), ולא נטען על ידי המשיבה כי הסתמכה על תקופת האיחור דווקא. בנסיבות אלו, עוצמת הפגיעה באינטרס הסופיות של המשיבה אינה כה גבוהה.
שלישית , מהות ההליך, כמו גם העובדה שמדובר בערעור בזכות (להבדיל מבקשת רשות ערעור), תומכות אף הן במתן הארכה המבוקשת (וזאת מבלי שאביע עמדה ביחס לסיכויי הערעור).
התוצאה היא, כי בקשת הארכה מתקבלת וזאת בכפוף לתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪ לטובת המשיבה. המבקשים ימציאו למזכירות בית המשפט - תוך 7 ימים - אסמכתא על ביצוע התשלום האמור. לאחר המצאת האסמכתא תפתח המזכירות תיק מתאים ותתייק בו את הודעת הערעור וכן את החלטתי זו.
ניתנה היום, כ"ח באייר תשע"ה (17.5.2015).
גלעד לובינסקי, שופט
ר ש ם