פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"מ
2582/18 -
א'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המבקשים:
1. מוחמד סלאימה
2. נורא סלאימה
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 23.10.2017 בעמ"נ 27299-07-17 (להלן: פסק הדין ), בגדרו נדחה ערעור מטעם המבקשים על פסק דין של בית הדין לעררים הדוחה ערר על החלטת המשיב שלא להאריך את רישיון השהייה של המבקשת 2 בישראל.
ביום 23.11.2017 הגישו המבקשים ערעור בזכות על פסק הדין (ע"א 9157/17). ביום 24.1.2018 ניתנה החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך, בגדרה נתבקשו המבקשים להבהיר מדוע לא יימחק הערעור וזאת מן הטעם שלא נתונה להם זכות ערעור. ואכן, בעקבות החלטה זו הודיעו המבקשים כי הם חוזרים בהם מן הערעור והוא נמחק ביום 7.2.2018. ביום 27.3.2018 הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי, בגדרה עותרים הם לקבלת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין (ויצוין כי מן החומר שלפניי עולה כי בקשת הארכה הועברה לפרקליטות ביום 22.3.2018).
לאחר בחינת הבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתשובה. זאת, בשים לב לטעמים המצטברים הבאים:
ראשית, בקשת הארכה אינה כוללת הסבר מבורר לגבי האופן שבו אירעה הטעות שבדין ואינה כוללת פירוט לגבי המאמצים אשר נעשו על מנת לברר את אופן ההשגה הנכון על פסק הדין. הבקשה אף אינה נתמכת בתצהיר. ודוק: הדין לגבי אופן ההשגה על החלטות של בית המשפט לעניינים מינהליים מושרש וידוע, מה גם שהמבקשת הייתה מיוצגת על ידי עורך דין.
שנית, לא ניתן כל הסבר מדוע בקשת הארכה הוגשה רק כחודש וחצי לאחר מתן פסק הדין המוחק את הערעור (מה גם שהמבקשים לא צירפו את בקשת רשות הערעור לבקשת הארכה אלא עתרו להגישה עד ליום 9.4.2018). על פניו נראה כי המבקשים לא פעלו בשקידה הראויה המצופה מהם בנסיבות העניין.
שלישית, לאחר עיון במסמכים שבתיק ובשים לב גם לאמות המידה החלות ביחס לבקשות רשות ערעור מן הסוג אשר מתבקשת ארכה להגשתה (בר"מ 1879/18 בטורובה נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה , פיסקה 4 (7.3.2018)) - דומני כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך אינם גבוהים.
התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ב בניסן התשע"ח (28.3.2018).
גלעד לובינסקי זיו, שופט
ר ש ם