בש"מ 2626/07 יהודה נסימי נ. עירית יבנה

לפני בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים אשר דחה את עתירת המבקש להורות למשיבה להשיב לו את ההיתר למכירה בשוק העירוני, לפטור אותו מדמי כניסה לשוק וכן להורות על מתן הנחה למבקש בתשלום הארנונה. פסק הדין ניתן ביום 27.11.06. הבקשה שלפני הוגשה ביום 20.3.07. לפי הנטען בבקשה, המבקש

פנה טלפונית ללשכה לסיוע משפטי ביום 4.12.06 וביקש סיוע בהגשת ערעור על פסק הדין. כמו כן, לפי הנטען, המבקש שלח ללשכה בקשה לסיוע באמצעות הפקסימיליה, אולם לא נענה. בהעדר תגובה כאמור, פנה המבקש לעמותת "ידיד" וביקש את סיועם. העמותה פנתה ללשכה לסיוע משפטי ונאמר להם כי זכאותו לסיוע נבדקת. לבסוף, פנייתו נענתה בחיוב, ביום 19.2.07 הודפס מינוי לבא כוחו אולם עד הגעת כתב המינוי לייעודו עבר שבוע נוסף. המשיבה מתנגדת לבקשה. יצוין, כי לפי אישור מסירה שצורף לתגובתה, פסק הדין הומצא לב"כ המבקש ביום 3.12.07.

2.

בהחלטתי מיום 10.5.07 התבקש המבקש להבהיר בתצהיר מדוע הוגשה הבקשה שלפני רק ביום 20.3.07 בעוד שבא כוחו מונה לייצגו כבר ביום 19.2.07. כמו כן, נדרש המבקש לצרף אסמכתא אשר תעיד על מועד פנייתו ללשכה לסיוע משפטי בבקשה לסייע לו בייצוגו המשפטי. בתגובת המבקש מיום 24.5.07

נטען על ידו כי בא כוחו הבהיר לו כי כתב המינוי התקבל בדואר במשרדו רק ביום 9.3.07, ביום 12.3.07 נערכה ביניהם פגישה והוא חתם על יפויי כוח, ביום 13.3.07 פנה בא כוחו ללשכה לסיוע משפטי להרחבת המינוי ובקשתו נענתה ולפיכך רק ביום 20.3.07 עלה בידי בא כוחו להגיש בקשה למתן ארכה. בתגובת ב"כ המבקש מיום 29.5.07 נטען כי מבדיקה שערך עולה שאין רישום אצל הלשכה לסיוע משפטי בדבר פנייה טלפונית אליהם מטעם המבקש וברשותם תיעוד בנוגע לפנייה בכתב ממנו מיום 4.1.07.

3.

על מנת להיעתר לבקשה למתן ארכה להגשת ערעור נדרש טעם מיוחד (ראו: תקנה 38 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2001). אכן, בפסיקה הוכר קיומו של טעם מיוחד מקום בו האיחור בהגשת הליך ערעורי נבע בשל עיכוב בהסדרת ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי מקום בו בעל דין היה מעוניין בסיוע משפטי והוא היה זכאי לייצוג כאמור מטעם הלשכה (ראו: בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון , פ"ד נד(4) 702). אולם, אין להפעיל כלל זה באופן אוטומטי ובכל מקרה יש לבחון לגופו, לפי כלל נסיבות העניין, האם אכן מוצדק להיעתר לבקשה וזאת בשים לב גם לאינטרסים של בעל הדין שכנגד, אשר לעתים קרובות כלל אינו ער לכוונה להגיש הליך ערעורי נגדו.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין בידי להיעתר לבקשה. הבקשה שלפני הוגשה באיחור רב. מהאסמכתאות שהוגשו לפני, עולה לכאורה כי המבקש השתהה שיהוי ניכר בטרם הגיש בקשה למתן סיוע משפטי. יודגש כי המבקש עצמו נמנע מלהגיש תצהיר בתגובה להחלטתי מיום 10.5.07 ומהאסמכתא שצורפה על ידי בא כוחו עולה כי פנייתו ללשכה לסיוע משפטי נעשתה רק ביום 4.1.07 ולא ביום 4.12.06. אין תיעוד כלשהו המאשש את טענתו לפיה הוא פנה ללשכה לסיוע משפטי במועד מוקדם יותר וטענה זו אף אינה נתמכת מתוכן פנייתו בכתב שנשלח ללשכה מיום 4.1.07. מכאן, שהמבקש תרם תרומה ניכרת לאיחור שחל בהגשת הבקשה. אוסיף, כי לתגובת המבקש בנוגע לסיבה בגינה הוגשה הבקשה שלפני זמן כה רב לאחר שבא כוחו מונה לייצגו לא צורף תצהיר מטעם בא כוחו או כל אסמכתא אחרת שיש בה כדי לתמוך בטענותיו. חסר זה בולט במיוחד על רקע העובדה שבבקשה המקורית נטען כי כתב המינוי הגיע לב"כ המבקש שבוע לאחר שהודפס. אוסיף, כי עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מעלה שעל פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים באופן המצדיק היעתרות לבקשה בהתחשב באורך האיחור שחל בהגשתה. במצב דברים זה, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, דין הבקשה להידחות.