בש"מ 3439/07 יורם כנפו נ. עמידר החב' הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ

לפני בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו אשר דחה את עתירת המבקש לספק לו דירה במסגרת הדיור הציבורי. פסק הדין ניתן ביום 1.3.06 במעמד הצדדים. הבקשה שלפני הוגשה ביום 18.4.07. לטענת המבקש, האיחור הניכר שחל בהגשת ההליך נבע מכך שבינו לבין המבקשים התנהלו מגעים על מנת להגיע להסדר בדבר הענקת דיור חלופי. לטענתו, משהסתבר לו שאין בכוונת המשיבים להיעתר לבקשתו, הוא פנה ללשכה לסיוע משפטי בבקשה למתן סיוע לצורך הגשת ערעור. עוד נטען על ידו כי ההליך לבחינת זכאותו לקבלת סיוע ארך זמן ניכר ורק ביום 21.3.07 נשלחה לו הודעה על מינוי עורך דין מטעם הלשכה. לטענתו, לאחר שקיבל את האישור פנה בשנית ללשכה לסיוע משפטי על מנת שיינתן לו סיוע בהגשת בקשה לפטור מאגרה וערבון, ואישור זה הונפק לו רק ביום 16.4.07. המשיב 2 (להלן: המשיב) מתנגד לבקשה.

2.

על מנת להיעתר לבקשה נדרש טעם מיוחד (תקנה 38 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). אכן, בפסיקה מוכר קיומו של טעם מיוחד במצב בו מתעכב הסדרת סיוע משפטי מקום בו בעל דין מעוניין בייצוג משפטי והוא זכאי לייצוג כזה והעיכוב בהסדרת הייצוג נובע מסיבות שאינן בשליטתו (ראו: בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אהרון אמנון , פ"ד נד(4) 702; בש"א 5591/04 רונן יורם נ' כונס הנכסים הרשמי , תק-על 2004(2), 3265). אולם כלל זה אינו מופעל באופן אוטומטי ויש לבחון את החלתו בכל מקרה נתון בשים לב לכלל נסיבות העניין.

כאמור בענייננו, המבקש מבהיר כי האיחור הניכר שחל בהגשת הבקשה נובע בחלקו ממגעים שהתקיימו בינו לבין המשיבים בעניין דיור חלופי. לצורך שקילת הבקשה, יש לאזן באופן סביר בין זכות הערעור של המבקש מול האינטרס של המשיב לסופיות הליך. ברגיל, מו"מ בין הצדדים על מנת להגיע לפתרון מוסכם, כשלעצמו, אינו מהווה טעם מיוחד למתן ארכה. יתכן כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן ראוי להתחשב בכך שהמבקש אינו מיוצג וכן בטיב ההליך, אולם לאחר שקילת מכלול נסיבות העניין איני סבורה שיש בשיקולים אלו כדי להטות את הכף לטובת היעתרות לבקשה. הבקשה הוגשה באיחור ניכר של שנה. כמו כן, מתן משקל יתר לאינטרס של המבקש על פני האינטרס של המשיב עלול לפגוע בתמריץ של צד ליישב מחלוקת עם הצד שכנגד באופן מוסכם, וזאת לפנים משורת הדין, לאחר שניתן פסק דין לטובתו. לבסוף, וזה העיקר בעיני, מעיון בפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי המבקש הגיש בעבר עתירה זהה לזו שהוגשה לפניו, עתירתו נדחתה ואף ערעור עליה לבית משפט זה נדחה. לפיכך בפסק דינו של בית משפט קמא

נקבע, בין היתר, כי דין העתירה להידחות בשל קיומו של מעשה בית דין. במצב דברים זה, על פני הדברים סיכויי ההליך קלושים. בשים לב למשך האיחור, לטעם שניתן לכך ולסיכויי ההליך, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה וזאת חרף טיב ההליך. בנסיבות אלה, אין לי אלא לחזור ולהפנות את הצדדים להמלצת בית המשפט קמא לפיה ינסו הצדדים להגיע לפתרון הולם בעניינו של המבקש מחוץ לכותלי בית המשפט.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.