בש"מ 3697/06 סטיבן זלצמן נ. ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז תל אביב

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.ההליך נסוב על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב יפו אשר דחה את עתירתם של המבקשים על החלטת ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז תל-אביב. פסק הדין ניתן ביום 19.2.06 והומצא למבקשים ביום 5.3.06. לטענת המבקשים, הערעור הוגש ביום 27.4.06 אולם הוא נדחה מהמרשם עקב האיחור שחל בהגשתו. הבקשה שלפני הוגשה ביום 2.5.06. המבקשים טוענים שדחיית הבקשה תסב להם נזק כבד. כמו כן, לטענתם, בתקופה האחרונה שהה המבקש 1 בארה"ב ולא בביתו והנגישות אליו היתה מוגבלת. בנוסף, לפי הנטען, אמה של המבקשת 2 נפטרה ולא ניתן היה לשוחח עמה בתקופת האבל. עוד נטען כי האיחור נבע מטעות שבדין בנוגע למועד להגשת ערעור על עתירה מנהלית. המשיבות 1 ו-2 הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. המשיב 3 מתנגד לה.

2.על מנת לבחון את הבקשה שלפני, אשרטט בקצרה את ההליכים שקדמו להגשתה. למבקשים זכויות במגרש בשכונת נווה צדק בתל-אביב. הם ביקשו לבנות על המגרש בדרך שתמצה את זכויות הבניה בהתאם לתכניות בניין העיר החלות על המגרש. למבקשים התברר ממידע שמסרה המשיבה 2, הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב יפו ( להלן: הועדה המקומית ), שעל המגרש מותר לבנות ארבע יחידות דיור בשתי קומות בתוספת שטחי שירות שונים. המבקשים פנו לוועדה המקומית למתן "הקלה" של בניית קומה נוספת ומעליה חדר יציאה לגג. מטעם המשיב 3 הוגשה התנגדות לבקשה להקלה. הועדה המקומית קיבלה את ההתנגדות בחלקה והתירה הקמת מבנה בן שתי קומות תוך מתן הקלה מסוימת בקווי בנין. המבקשים הגישו ערר לוועדת ערר לתכנון ולבנייה מחוז מרכז ( להלן: ועד הערר ) אך ועדת הערר מצאה כי לפי המציאות התכנונית לא ניתן להנפיק היתרי בנייה במגרש טרם שאושרה תכנית מפורטת הכוללת נספחי בינוי ארכיטקטוני. מאחר שלא אושרה תכנית כזאת, ראתה ועדת הערר לבטל את החלטת הועדה המקומית להתיר בניה כלשהי במגרש. המבקשים השיגו בעתירה מנהלית אל בית המשפט המחוזי על מסקנות ועדת הערר. בית המשפט המחוזי, מפי השופטת קובו, החליט כי על ועדת הערר לבחון את בקשת ההקלה לגופה (עת"מ 1419/03, להלן: החלטת השופטת קובו ). זאת, שכן לפי הנתונים שהובאו בדיון שהתקיים לפניו עלה כי יתכן שתכנית 2277, אשר מכוחה הוגבלה הבנייה, מאפשרת למבקשים לפנות לתכניות אחרות החלות על האזור. ועדת הערר שבה לדון בערר ובהתאם להנחיות הכלולות בהחלטת בית המשפט נמנעה מבחינת הערר על פי מגבלות תוכנית 2277 והיא דחתה את בקשת ההקלה לגופה. על החלטה זו הוגשה העתירה המנהלית ובית המשפט (כב' השופט מודריק) דחה את העתירה הן מהטעם שהמציאות התכנונית שוללת כל תועלת בעתירה ובין משום שלא מצא ממש בבקשתם "להקלה" לשם מיצוי זכויות הבניה ( להלן: פסק דינו של השופט מודריק ). בעקבות פסק דינו של השופט מודריק, נמסר למבקשים על-ידי העוזרת הראשית ליועמ"ש בעיריית תל-אביב יפו, כי בשים לב לכך שבית המשפט קבע כי על פי המצב התכנוני החל לגבי הנכס הנדון לא ניתן להוציא היתר בניה במגרש, לא ניתן להוציא היתרי בניה במגרש כל עוד לא תאושר תכנית מפורטת כמפורט בתב"ע 2277.

3.אשר לבקשה שלפני, האיחור בהגשת ההליך הוא איחור ניכר. לא ניתן טעם מיוחד כלשהו לאיחור. יובהר, כי הערעור אף לא הוגש בתוך מועד של 45 יום, כפי שניתן אולי היה להבין מן הטענה בדבר טעות שבדין, שכן גם אם נחשב את מועד האיחור מיום המצאת פסק הדין למבקשים (5.3.06) ועד מועד הגשתו המקורי לבית המשפט (27.4.06), הרי שהערעור הוגש באיחור של למעלה משבוע לאחר שהסתיימו 45 יום מעת המצאתו. למרות האמור, לאחר ששקלתי בדבר, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, דין הבקשה להתקבל בכפוף לחיובם של המבקשים בהוצאותיו של המשיב 3, וזאת מהטעמים המצטברים הבאים: אין ספק שהשלכותיו של פסק הדין נשוא הבקשה על המבקשים שבכותרת הן קשות. בעקבות פסק הדין נמנעה מהמבקשים האפשרות לבנות על מגרש שבבעלותם (לגבי התחשבות האינטרס לבעל הדין ראו: רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים , תק-על 2002(1), 746). כמו כן, למרות שהחלטת כב' השופטת קובו אינה מהווה מעשה בי דין, כמפורט בפסק דינו של כב' השופט מודריק, נוצרת תחושת אי נוחות מכך שלגבי אותו מגרש הוצגה לפני כב' השופטת קובו עמדה מטעם רשויות התכנון לפיה תכנית 2277 אינה מונעת מתן היתר בנייה, ואילו לפני השופט מודריק הוצגה עמדה שונה. יצוין, כי ברגיל, ספק אם די היה בנסיבות אלה, כשלעצמן, על מנת להיעתר לבקשה. אולם לכך מצטרפת העובדה, שכמובהר לעיל, המשיבות 1 ו-2 אינן מתנגדות לבקשה, ורק המשיב 3 מתנגד לה. מבירור שנעשה עם הצדדים עולה שקיימת מחלוקת לגבי מעמדו של המשיב 3 כצד להליך. בתמצית, המבקשים טוענים כי המשיב 3 הוא משיב פורמאלי בלבד, בין היתר, מהטעם שהוא לא נפגע מקבלת בקשתם להקלה ומהטעם שהמקרקעין המוחזקים על-ידו כלל אינם גובלים במגרש נשוא הערעור. המשיב 3 מתנגד לסיווגו כמשיב פורמאלי. מעמדו של המשיב 3 לא הוברר במסגרת הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים למרות שהמבקשים העלו את טענותיהם בעניין זה כבר בדיון בעת"מ 1419/03 והם שבו וטענו בעניין בכל ההליכים שהתנהלו לאחר מכן, כולל בעתירה שהוגשה על ידם בפסק-דינו של בית משפט קמא נשוא הבקשה שלפני. במצב דברים זה, כאשר מעמדו של המשיב 3 לא נדון ולא הוכרע לגופו, אין זה ראוי כי התנגדותו לבקשה היא אשר תחסום את דרכם של המבקשים לערכאת ערעור. אוסיף, שנוכח העמדות השונות שהוצגו על-ידי מוסדות התכנון לגבי המצב התכנוני הרלוונטית, אין לשלול מראש את סיכויי ההליך.

התוצאה היא, שהבקשה מתקבלת והערעור יקובל לרישום. החלטה זו תתויק בתיקי השופטים אשר ישבו בדין. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב 3 בסכום כולל של 1,500 ₪ אשר ישאו ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועל למועד התשלום בפועל.