בש"מ 4090/11 אריב אוסמאה עיראקי נ. משרד החינוך

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כבוד השופט נ' סולברג), שבו נדחתה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת ועדת טוהר הבחינות לאסור על המבקש לגשת לבחינות בגרות לתקופה של שלוש שנים. פסק-הדין ניתן ביום 11.4.2011 והומצא לבא-כוח המבקש ביום 14.4.2011. המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא שלושים ימים (תקנה 33(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; להלן: התקנות ), ומכאן שהיה על המבקש להגיש את ערעורו עד ליום 22.5.2011. המבקש בא להגיש את ערעורו ביום 29.5.2011, ואז התחוור לו דבר האיחור. מכאן הבקשה להארכת מועד שלפניי.

על-פי תקנה 38 לתקנות, המועד להגשת ערעור לא יוארך אלא "מטעמים מיוחדים שיירשמו". על-פי הנטען בבקשה שלפניי, האיחור במקרה זה נבע מטעות של בא-כוח המבקש באשר לפרק הזמן העומד לרשותו לצורך הגשת ערעור. האם יש בטענה זו, כשהיא מצטרפת ליתר הנסיבות, כדי להוות "טעם מיוחד" למתן ארכה? לשיטתי, במקרה שלפניי, התשובה לשאלה זו היא בחיוב, אולם יש להתנות את קבלת ההליך לרישום בתשלום הוצאות למשיבים, כמפורט להלן.

המועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית משפט לעניינים מנהליים אכן קצר יותר מהמועד הרגיל שחל בערעורים אזרחיים. עם זאת, לא פעם נפסק כי מדובר בדין מוש רש שאמור להיות ידוע וברור (בש"ם 2691/09 שוורץ נ' משרד הביטחון – מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2009); בש"ם 8913/06 זרמי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – השומרון (לא פורסם, 20.2.2007)). לפיכך, במקרה הרגיל, טעות בעניין זה לא תיחשב "טעם מיוחד", זאת בפרט במקום שבו יוזם הערעור מיוצג על-ידי עורך דין. עם זאת, כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו ואין כאן כלל גורף (ראו רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 29.1.2002)). בענייננו, יש להביא בחשבון גם את הנתונים הבאים: ראשית , מדובר באיחור של שבוע ימים, כלומר לא מדובר באיחור גדול במיוחד המכריע את הכף נגד היענות לבקשה; שנית , המבקש טוען – והמשיבים אינם מכחישים – כי עוד קודם שחלפה התקופה הקצובה בדין הודע למשיבים על הכוונה להגיש ערעור, והמשיבים אינם טוענים בתגובתם להסתמכות מיוחדת על סופיות פסק-הדין של בית המשפט המחוזי; שלישית , אמנם נראה כי לפני המבקש עומדת משֹוכה גבוהה נוכח נימוקי פסק-הדין, אולם בשים לב למהות העניין ולחשיבותו מבחינת המבקש, לא ראיתי לנכון לחסום במקרה זה את דרכו להגשת ערעור בזכות.

אשר על כן, אני נעתר לבקשת הארכה, אולם זאת בכפוף לכך שהמבקש ישלם למשיבים שכר טרחה בסך של 3,000 ₪, וזאת בתוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו. הגשת אישור בדבר ביצוע התשלום מהווה תנאי לקבלת ההליך לרישום .