בש"מ 4283/03 דן כוכבי-עו"ד נ. הועדה המקומית לתכנון ובנייה רחובות

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בזכות.

נשוא הבקשה הוא פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 24.11.02. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 15.5.03. מתברר, כי המבקש נקט בטעות בהליך של בקשת רשות לערער, במקום להגיש ערעור בזכות, ובקשת הרשות לערער שהגיש נדחתה בשל כך. זמן קצר לאחר שקיבל את ההחלטה הדוחה את בקשת הרשות לערער, הגיש את הבקשה שבפניי.

צודקים המשיבים בטענתם, כי טעותו של המבקש, שהוא עורך דין, לא באה על רקע אי בהירות בדין, אשר הוכרה לא אחת כטעם מיוחד למתן ארכה. אכן, ההליך בבית משפט קמא היה הליך של עתירה מינהלית, אשר על פי הדין המפורש יש לתקוף את פסק הדין שניתן בסופו בדרך של ערעור בזכות לבית משפט זה. עם זאת, אין מי שטוען כי בקשת הרשות לערער הוגשה מחוץ לתקופת המועדים הקבועה בדין להגשת ערעור. מכך עולה, כי המשיבים כולם הועמדו, בתוך התקופה האמורה, על כך שהמבקש אינו משלים עם פסק דינה של הערכאה הקודמת, וכי הוא מבקש לתקוף פסק דין זה. במצב זה, לא גיבשו המשיבים ציפיה לכך שלא יוטרדו בהליך ערעורי כנגד פסק דינה של הערכאה הקודמת.

יש להוסיף בהקשר זה, כי תקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000 מפנות, לעניין סדרי דין בערעור, לפרק ל' בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. פרק זה כולל בין היתר את תקנה 410א, המאפשרת לבית המשפט להמיר בקשת רשות לערער שהוגשה אליו בטעות מקום בו קיים ערעור בזכות, בערעור בזכות. אף כי תקנה זו אינה חלה על העניין שבפניי, היא מלמדת כי מקום בו בעל דין לא נטל לעצמו זכות יתר בשל טעותו, אלא המעיט בזכותו בשל הטעות האמורה, וביקש רשות לערער מקום בו היתה לו זכות קנויה לכך, מכיר הדין בחולשת עניינו של בעל הדין שכנגד לכך שהליך הערעור לא יתברר לגופו. לכך מצטרפת טעותו של המבקש, אשר אף כי לא באה על רקע אי בהירות בדין, עולה מן הנסיבות כי היתה טעות בתום לב.

ניתן להפנות, לסיכום, לדבריו של כב' השופט ריבלין ברע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון סא 32, שם נפסק כי

"בעבר נהג הכלל כי טעות שבחוק של עורך דין אינה משמשת, בדרך כלל, צידוק לאיחור המועד ... כך גם עצם היותו של האיחור קטן אין בו בלבד כדי להצדיק הארכת המועד ... לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה .... כל מקרה ונסיבותיו."

אני סבור, כי לנוכח שיקולים אלה, יש מקום להאריך את המועד כמבוקש. אני מאפשר למבקש להגיש ערעור תוך 21 ימים מקבלת החלטה זו. עם זאת, נוכח העובדה שטעותו של המבקש גרמה למשיבים הוצאות וטירחה, ולנוכח העובדה שמשיבה 3 אף עתרה לכך שייפסקו הוצאות בהליך זה, תותנה הגשתו של ערעור המבקש בכך שישלם למשיבה זו הוצאות בסך 1,500 ₪. סכום זה כולל שכר טירחת עורך דין, ויש לצרף לו מס ערך מוסף כדין, וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.