בש"מ 557/16 יפתח קלי נ. יו"ר הועדה המוזית לתכנון ובנייה צפון

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת מיום 21.9.2015, בו נדחתה על הסף עתירה שהגיש המבקש בנוגע להחלטות תכנוניות, מחמת העדר סמכות עניינית.

על פי הרישום ואישור המסירה הסרוק באתר "נט המשפט" פסק הדין הומצא למבקש ביום 8.10.2015, ואילו את הבקשה שבכאן הגיש הוא ביום 21.1.2016 - כחודשיים וחצי לאחר חלוף המועד להגשת הערעור.

עיכוב זה נגרם לטענת המבקש כיוון שבעקבות פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים אשר דחה עתירתו המנהלית על הסף הגיש ביום 9.12.2015 עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 8438/15), אולם בפסק דין מיום 20.12.2015 נדחתה גם עתירתו זו על הסף (המבקש ציין כי פסק הדין הומצא לידיו ביום 14.1.2016). בפסק הדין נקבע כי עניינה של העתירה הוא למעשה השגה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, וזאת היה על המבקש לעשות בדרך של הגשת ערעור

לבית משפט זה.

מכאן בקשתו של המבקש לאפשר לו להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

2.המשיבים מתנגדים לבקשה, ולאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי החלטתי לדחותה.

כמתואר המבקש נקט בהליכים שונים, אשר בפסקי הדין שניתנו בעניינו נקבע כי היו בלתי מתאימים להעלאת השגותיו. המבקש אמנם בלתי מיוצג, אך ככל בעל דין היה עליו לברר מהו ההליך המשפטי הנכון בו רשאי הוא לעלות טענות והשגות. המבקש לא ציין דבר בעניין זה ולא הבהיר אילו מאמצים כנים עשה "בזמן אמת" לברר מהו הנתיב הדיוני בו עליו לילך לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים אשר דחה את עתירתו.

עוד לקחתי בחשבון את העובדה שהעתירה אותה הגיש המבקש לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק הוגשה כחודש לאחר שחלף המועד להגשת ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים (ובמאמר מוסגר אעיר כי בשונה מן המשתמע מהבקשה יש למנות את הימים למן מועד המצאת פסק הדין ולא למן מועד המצאת ההחלטה בבקשתו של המבקש לביטול פסק הדין). דהיינו, גם אם לא "נספור" את פרק הזמן שחלף למן מועד הגשת העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק ועד למועד המצאת פסק הדין בעתירה לידי המבקש, נמצא כי פנייתו הראשונה של המבקש לבית משפט זה נעשתה באיחור ניכר, ולאחר שהתגבש אינטרס המשיבים בדבר סופיות פסק הדין. לא למותר לציין בהקשר זה כי המשיב 2 הדגיש בתגובתו ש"תנופת הבניה" בהתאם לתוכנית נשוא ההליך "החלה סוף סוף לצאת אל הפועל". בנסיבות אלו דומני כי המבקש "איחר את הרכבת", ואין באפשרותו להגיש בשלב זה את ההליך הערעורי המבוקש. לבסוף אוסיף, בזהירות המתבקשת, כי על יסוד החומר שבפניי לא השתכנעתי כי הסעד לו מכוון המבקש בסופו של יום (התערבות בהחלטות תכנוניות) הוא בעל סיכוי טוב התומך בהיעתרות לבקשה.

בהינתן האמור, ומבלי שנעלם מעיני שהמבקש אינו מיוצג, סבורני כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה, ואיזון בין כל השיקולים הרלבנטיים מטה אפוא את הכף אל עבר דחיית הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ולו לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.