בש"מ 5596/07 צרלס ברנרד ניס נ. המועצה הארצית לתכנון ובניה,משרד הפנים

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, אשר מחק את עתירת המבקשים על הסף, בשל חוסר סמכות עניינית. העתירה נמחקה לאחר שבית המשפט לעניינים מינהליים הגיע למסקנה כי הסמכות לדון בעתירה נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק בלבד. בית המשפט ציין כי אינו מעביר את הדיון לבג"ץ, הן מפני שלא נתבקש לכך על ידי העותרים והן לנוכח ההנחייה שניתנה ברע"א 3748/05. פסק הדין ניתן ביום 17.6.2007 והבקשה שלפניי הוגשה ביום 25.6.2007. בד בבד עם הגשתה פנו המבקשים בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 5593/07). הארכה המתבקשת היא עד למתן פסק דין בעתירה. בבקשה נטען כי קיים חשש שמא בסוף הדרך גם בית המשפט הגבוה לצדק ימצא כי העתירה אינה בסמכותו. במצב דברים זה יחלוף המועד להגשת ערעור והמבקשים יוותרו ללא סעד.

2.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לשיטתם, הערכאה המוסמכת לדון בטענות המבקשים היא אכן לבית המשפט הגבוה לצדק, הן מפני שהטענות מופנות כנגד הליכים במועדה הארצית לתכנון ולבניה בעניינה של תכנית מתאר מחוזית והן מפני שלבית המשפט הגבוה לצדק קיימת תמיד סמכות מקבילה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. המשיבים מציינים כי אם יפסק בעתירה כי בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירה ובשל קיומו של סעד חלופי תידחה העתירה, לא יהיה כל צורך בהגשת ערעור. המשיבים מוסיפים כי אם תידחה העתירה לגופה, ממילא לא יהיה כל מקום לאפשר למבקשים להגיש ערעור מינהלי.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובחומר המצוי בתיק, באתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. בנסיבות העניין, לא מצאתי ממש בחששותיהם של המבקשים כי אם לא יוארך המועד להגשת ערעור הם עלולים להיוותר ללא ערכאה המוסמכת לברר את עתירתם. ראשית , נראה כי קביעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בדבר סמכותו הבלעדית של בית המשפט הגבוה לצדק לדון בעתירה מבוססת היטב ומעוגנת בפסיקה עניפה של בית משפט זה. שנית , אף אם העניין מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הוא מצוי גם בסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק. שכן, לבית המשפט הגבוה לצדק ולבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות מקבילה בכל העתירות המינהליות שבית המשפט לענייניים מינהליים הוסמך בחוק לדון בהם (ראו, ע"א 9379/03 צ'רני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.12.2007). שלישית , נראה כי היה ויחליט בית המשפט הגבוה לצדק שלא לדון בעתירה בשל קיומו של סעד חלופי, לא תהיה מניעה למבקשים לשוב ולהגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, תחת העתירה שנמחקה. רביעית , על פי ההלכה הפסוקה, גם במקרה של סילוק על הסף של הליך בבית המשפט לעניינים מינהליים חלף העברתו בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, חלה על בית המשפט הנעבר ההוראה כי "לא יעבירו עוד" (רע"א 3748/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת (לא פורסם, 6.5.2005). יש לזכור כי הארכת המועד המתבקשת היא למשך פרק זמן בלתי מוגבל. יש בה כדי לפגוע באינטרס הציבורי בדבר קיום המועדים הקבועים בדין (ראו, בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.06)). בנסיבות העניין, כאשר המבקשים לא הצביעו על אינטרס ממשי המצדיק סטייה מן המועדים הקבועים בדין, אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.