פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"ם
6107/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערים:
1. שלמה שיטרית
2. תמר שיטרית
נ ג ד
המשיבה:
עיריית בת ים
ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית
המשפט העליון ג' שני מיום 28.7.10 בעע"מ 4616/10
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת כב' הרשם ג' שני , מיום 28.7.2010 בעע"מ 4616/10, במסגרתה הורה הרשם על מחיקת ערעור שהגישו המערערים, לאחר שנקבע כי ההליך הערעורי הוגש באיחור וכי אין מקום להאריך את המועד להגשתו.
המערערים ביקשו להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, שדחה את טענותיהם הסובבות סביב חוב ארנונה. פסק הדין ניתן ביום 25.4.2010, והומצא למבקשים ביום 6.5.2010 (כך לטענתם). לאור האמור, ובהתאם לתקנה 33 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות ) – היה על המערערים להגיש את ערעורם בתוך 30 ימים, עד ליום 7.6.2010. למרות האמור, הערעור הוגש רק ביום 15.6.2010, מבלי שצורפה לו בקשה להארכת מועד. לאחר דין ודברים של שני הצדדים בפני הרשם, קבע הרשם כי אין כל טעם מיוחד בטענות המערערים שיצדיק את החריגה מסד הזמנים הקבוע בתקנות, ותוך דחיית שאר טענות המערערים לגופן, מחק את הערעור מן המרשם.
מכאן הערעור שבפניי. במסגרתו טוענים המערערים, בין היתר, כי שגה הרשם משלא קיבל את בקשתם להארכת מועד להגשת הערעור, וכן שמתקיימים בהליך דנן פגמים מהותיים המצריכים התערבותה של ערכאת הערעור. עוד מלינים המערערים על קביעת הרשם כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, ושאף מסיבה זו דין בקשת ההארכה להדחות.
דין הערעור להדחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
ערעורם של המשיבים נסוב סביב טענות שונות, אשר בכללן לא מצאתי כל "טעם מיוחד" אשר יצדיק את האיחור בהגשת הערעור. אף טענתם באשר למצבה הרפואי של בתם הנה כללית ולאקונית, ואינה מבססת כל טיעון רציני אשר מסביר את האיחור. המערערים, שהיו מיוצגים על ידי עו"ד בהליך בפני הרשם, לא טרחו להגיש בקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך העיקרי. התנהלות מעין זו, פוגעת מיניה וביה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד על סופיות ההליכים נגדו, ובכללם, הפיכתו של פסק דין בערכאה הדיונית לחלוט. המערערים הרבו לטעון כנגד קביעתו של הרשם באשר לסיכויי ההליך. לדידי נראה, כי הערה זו של כבוד הרשם נאמרה למעלה מן הצורך. ברם,
גם לגופו של עניין אין לי אלא להסכים עם קביעת הרשם, ולהוסיף כי אין בערעור לכשעצמו, על אף טענות המערערים, כל עיגון לטענות עיוות הדין, פגיעה בשלטון החוק וחריגה מכללי הצדק. משכך, בצדק דחה הרשם את בקשת המערערים, ומאחר ובשעה זו כבר פקע המועד להגשת הערעור במילא, לא היה מנוס ממחיקת הערעור מן המרשם.
נוכח האמור, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג בטבת התשע"א (20.12.2010).
ש ו פ ט