בש"מ 7025/06 נועם זרמי נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה - השומרון

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה אשר דחה את עתירת המבקשים לביטול הפקעה לצרכי ציבור שנעשתה על פי תכניות מתאר וכן לביטול ייעוד לשטחים ציבוריים על פי התוכניות הנ"ל. פסק הדין ניתן ביום 10.5.06 והומצא לב"כ המבקשים ביום 14.5.06 . הבקשה שלפני הוגשה ביום 30.8.06 . לטענת ב"כ המבקשים, הוא פנה למשיבות בתוך המועד להגשת ערעור בבקשה לקבל את הסכמתם להארכת מועד. לפי הנטען, המשיבות 2-3 נתנו הסכמתן לבקשה אולם המשיבה 1 סירבה לכך לאחר שהשהתה את תשובתה תקופה ממושכת. כמו כן, לטענת ב"כ המבקשים הוא טעה לחשוב שהמועד להגשת הערעור הינו 45 יום מעת המצאת פסק הדין ולא 30 יום. לפי הנטען, רק כאשר הוגש הערעור ביום 28.6.06 אך נדחה מהרישום עקב האיחור שחל בהגשתו, הסתברה לו טעותו. המשיבות 1 ו-2 (להלן: המשיבות) מתנגדות לבקשה. משיב 3 מסכים לבקשה.

2.המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק ולפיכך נדרשים "טעמים מיוחדים" על מנת להיעתר לבקשה (תקנה 38 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). האיחור שחל בהגשת הבקשה שלפני ניכר. בנסיבות העניין, יש ממש בטענת המשיבות כי המועד להגשת ערעור עולה באופן ברור מהדין וכי מכל מקום בחלוף זמן כה ארוך מעת חקיקת החוק והתקנות משקלה של הטעות המשפטית בעניין המועד להגשת הערעור אינה משמשת, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת מועד. אכן, יתכן כי בנסיבות מתאימות, מקום שעוצמת הפגיעה בצפיות בעל הדין שכנגד לסופיות ההליך היא פחותה, ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד (ראו: רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת , תק-על 2002(1), 746 פסקה 4). כך, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור (שם). אולם לא השתכנעתי כי אלה הם פני הדברים במקרה שלפני. אמנם, ב"כ המבקשים טוען כי הוא פנה אל המשיבות בבקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע להגשת הערעור, אולם אין הוא מפרט את תאריך פנייתו. ב"כ המשיבה 1 טוען לעומתו כי מעיון במכתב שנשלח בעניין זה למשיבה עולה כי המכתב נשלח ביום 19.6.06 וכי הוא מתייחס לשיחה שנערכה בעניין בין הצדדים כשבוע לאחר שחלף המועד להגשת הערעור. יתרה מכך, וזה העיקר בעיני, מקובלת עלי עמדת המשיבות לפיה לא ניתן על ידי המבקשים הסבר מניח את הדעת לכך שהבקשה שלפני הוגשה רק ביום 30.8.06, בעוד שלפי טענת ב"כ המבקשים הוא למד על טעותו בעניין המועד להגשת הערעור זמן רב לפני כן, מכך שהערעור שהוגש על ידו ביום 28.6.06 נדחה מהרישום. לפי הנטען בבקשה, בשלב זה כבר ידע ב"כ המבקשים על התנגדותה של המשיבה 1 להארכת מועד להגשת הערעור ואין הוא מבהיר מדוע לא פעלו המבקשים בשקידה סבירה על מנת להגיש בקשה להארכת מועד בהקדם האפשרי. במצב דברים זה, אין בידי להיעתר לבקשה והיא נדחית בזה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.