בש"מ 8667/16 ציפורה לנדאו נ. ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז חיפה

1.

נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט י' אלרון , הביא לידיעתי כי העותר 2 בעת"מ 29670-09-16, המתנהל בבית משפט לעניינים מינהליים בחיפה, הוא עוזר משפטי בבית משפט השלום בחיפה. הליך אחר שהעותר 2 היה צד לו הועבר לאחרונה מבית המשפט המחוזי בחיפה לבית המשפט המחוזי בנצרת מטעמים של מראית פני הצדק (בש"א 7415/16 לנדאו נ' בן טוב

(13.10.2016). להלן: ההליך האחר ).

2.

בעקבות החלטתי מיום 11.11.2016 הודיעו העותרים כי אין להם כל התנגדות להמשך ניהול ההליך בבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה ומסרו כי נימוקיהם לכך נטענו כבר במסגרת ההליך האחר. הם הותירו את ההחלטה בנושא לשיקול דעתו של בית המשפט וביקשו כי התיק יועבר למחוז תל-אביב, אם יוחלט להעבירו למחוז אחר.

3.

המשיבה 1 הותירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט תוך שציינה כי מדובר במקרה "הנמצא רק ברף הנמוך של פגיעה פוטנציאלית במראית פני הצדק". היא ביקשה כי התיק יועבר לבית המשפט לענינים מינהליים בנצרת, הקרוב ביותר לבית המשפט בחיפה, אם יוחלט להעבירו למחוז אחר. המשיבה 2 סברה כי אין עילה ממשית להעברת מקום הדיון בתיק משום שאין זיקה ממשית בין מקום עבודתו של העותר 2 לבין בית המשפט לענינים מינהליים בחיפה. המשיבים 8-3 סברו כי יש להעביר את ההליך לבית המשפט לענינים מינהליים בנצרת, הקרוב ביותר למגורי הצדדים. לטענתם, עובדות המקרה זהות לעובדות בהליך האחר והיה על העותרים לפנות בבקשה להעברת מקום הדיון כבר בעת שניתנה ההחלטה שם ולא להמתין שבית המשפט יעורר את השאלה. לפיכך, הם ביקשו לחייב את העותרים בהוצאות לטובתם.

4.

עובדות המקרה שלפנינו אכן דומות ביותר לעובדות התיק מושא ההליך האחר. בנוסף, מרבית בעלי הדין בהליך האחר הם גם הצדדים בהליך מושא הדיון עתה והם חזרו על העמדות שהביעו בשעתו. בהליך האחר הוחלט, כאמור, להעביר את מקום הדיון מבית המשפט המחוזי בחיפה לבית המשפט המחוזי בנצרת מטעמים של מראית פני הצדק. טעמים אלה יפים גם במקרה שלפנינו. לפיכך, הנני מורה על העברת הדיון בעת"מ (מינהליים חי') 29670-09-16 לבית המשפט לענינים מינהליים בנצרת.

5.

לנוכח ההחלטה בהליך האחר אכן ראוי היה כי הצדדים יעלו מיוזמתם את השאלה האם ראוי להעביר את מקום הדיון גם בתיק שלפנינו. עם זאת, בהינתן שההחלטה בהליך האחר הייתה ידועה לכל הצדדים לאותו הליך ולא רק לעותרים, לא ראיתי מקום לחייב דווקא אותם בהוצאות. משכך, לא ייעשה צו להוצאות.