בש"פ 10011/05 ערן זירדקר נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, באשמת ביצועה של עבירה לפי סעיף 329(1)(2) לחוק העונשין, לאחר שנטען כי הוא תקף אדם ודקר אותו עם סכין בחזהו.

בחודש מאי 2005 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, והורה כי הוא יימצא במעצר-בית בדירתם של קרובי משפחתו, בראשון-לציון.

בחודש יולי 2005 עתר העורר לאפשר לו להמשיך בשירותו הצבאי בבסיס הנמצא בסמוך לבאר-שבע. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט, וכך היה גם גורלה של בקשה לעיון חוזר. מכאן הערר שבפני.

העורר הוא אדם צעיר (יליד שנת 1986), שבעקבות המעשה הקשה שיוחס לו הורחק ממקום מגוריו ושירותו הצבאי הופסק. אכן, אפשר שהסכנה הנשקפת ממנו אינה מאפשרת להתיר לו לשוב לעיר מגוריו (דימונה). עם זאת, סבורני כי יש לבחון בכובד ראש את האפשרות להתיר לו להמשיך את שירותו הצבאי, בעיקר משום שלפטור מהשירות עלולות להיות תוצאות מרחיקות לכת על עתידו. מפיה של באת-כוח המשיבה הבנתי ששלטונות הצבא אינם להוטים לשמש עבור נאשמים חלופת-מעצר, ואם כך הדבר כי אז יש להצטער על כך, הואיל וניסיון העבר מלמד שפתרונות מסוג זה הוכתרו בהצלחה, ונאשמים רבים שסרחו, המשך שירותם הצבאי סייע להם לשנות את אורחותיהם מן הקצה אל הקצה.

נדמה כי אין צורך להבהיר כי תיקונם של עבריינים משרת גם את אינטרס הכלל, ועל כן, ובטרם אכריע בערר, אני נעתר לבקשתו של בא-כוח העורר לדחיית הדיון, כדי לאפשר לו לפנות בשם שולחו לרשויות הצבא, במטרה לבדוק את האפשרות שהעורר ימשיך בשירותו. סבורני, כי בעניין זה טוב אם יישמע גם קולו של שירות המבחן.

בסיום הבדיקה, ולא יאוחר מ-90 ימים מהיום, יודיע עו"ד בן-נתן אם יש עוד מקום להמשך הדיון בערר.