בש"פ 10032/08 איאת גבארה נ. מדינת ישראל

1.

העורר, תושב הרשות הפלשתינית, עומד לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות. נטען, כי בחודש מרץ 2008 הוא קשר עם תושבי רש"פ אחרים לבצע עבירות פשע וגניבה בישראל. בתאריך 5.3.08 הוא גנב עם אחרים 4 עגלים ממושב שדה מיכה. בעקבות כך דלקו אחר החבורה שוטרים, ובשלב מסוים נמלט העורר רגלית. בגין מעשים אלה יוחסו לו עבירות של קשר לבצע פשע, גניבת בקר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החזקת מכשירי פריצה וכניסה לישראל שלא כחוק.

2.

לעורר עבר פלילי הכולל 7 הרשעות, ועומד נגדו מאסר על-תאי בר הפעלה, ועל כן עתרה המשיבה לעצרו עד תום ההליכים. בית משפט השלום מצא כי אין בידי המשיבה ראיות המצדיקות מעצר, ועל כן הורה לשחרר את העורר בערובה. ערר שהגישה המשיבה התקבל, ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

3.

את השגותיו כנגד אותה החלטה הביא העורר בפני בית משפט זה, ובאותו שלב ראיות המשיבה לא נסמכו רק על טביעות אצבע, אלא גם על זיהויו של העורר בתמונות על ידי אחד מבני החבורה שהשתתפו בגניבת העגלים – ג'מאל טמיזה. בעקבות כך החליט כבוד השופט י' מלצר להחזיר את הדיון לבית משפט השלום, כדי שישוב וישקול את מכלול הראיות ואם הן מצדיקות מעצר. גם הפעם הורה בית המשפט על שחרור העורר, לאחר שמצא כי בחומר החקירה לא נמצא תיעוד לתהליך הזיהוי, ולפיכך גם בראייה זו אין די באשר היא מעוררת ספק.

4.

בעקבות החלטה זו חזרה המשיבה והגישה ערר לבית המשפט המחוזי. השופטת המלומדת של בית משפט קמא היתה שותפה לביקורת על תהליך הזיהוי של העורר על ידי טמיזה, עם זאת, סברה כי אין להתייחס לראייה זו כמופרכת וחסרת משקל, במיוחד נוכח המצאה של טביעת אצבעותיו של העורר על הרכב. לפיכך, הורה בית המשפט על החזרת הדיון לערכאה הראשונה כדי שתבחן אם קיימת עילת מעצר, וככל שיידרש, תוסיף ותבדוק את האפשרות לעשות שימוש בחלופת-מעצר. כנגד החלטה זו משיג העורר בפני.

5.

מקובלת עלי השקפתו של בא-כוח העורר, לפיה זיהוי שולחו בידי טמיזה מעורר קשיים. לא אביע עמדה באשר לאותה ראייה, אלא רק זאת שגם אם יוחלט כי היא קבילה, את משקלה יהיה צריך לבחון בזהירות רבה. הנה כי כן, שאלת גורלו של ערר זה יוכרע על פי ההסבר שנתן העורר להימצאן של טביעות אצבעותיו על שמשת החלון בו הובלו העגלים הגנובים. לעניין זה כבר נקבע כי טביעות אצבע עשויות לשמש, אף בהעדר כל ראיה נוספת, בסיס להרשעה בפלילים, ובלבד שאין בפיו של הנאשם הסבר לאותו ממצא (ע"פ 660/06 דהן נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1) 785,

788 (1987)). ועוד נקבע, כי לא די במתן הסבר היפותטי על ידי הנאשם, והוא חייב להיות סביר, מתיישב עם השכל הישר וניסיון החיים.

ההסבר שנתן העורר אינו ממוקד, באשר הוא מתבסס על אפשרות שכלל לא ברורה סבירותה. עם זאת, לא ראיתי את עצמי חופשי להתעלם מההרהורים שהעלה כב' השופט מלצר בבש"פ 10032/08 (ראו סעיף 6), ולהכריע את הכף לחובת העורר רק בהתבסס על ראיה זו.

6.

נוכח האמור, אני מחליט לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר ובלבד שיקיים את אלה:

א.יציע חלופה ראויה למעצר-בית מלא בתחום מדינת ישראל, מלווה בפיקוח בכל שעות היממה.

ב.יפקיד ערבות בסכום של 50,000 ש"ח, מתוכם 5000 ש"ח במזומן, וערבות נוספת של צד ג' – אזרח ישראלי, בסכום של 50,000 ש"ח.