בש"פ 10074/09 מדינת ישראל נ. אהרון פרל

1.

מונחת לפניי בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: 'חוק המעצרים') להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים מיום 1.1.10 או עד למתן פסק דין בת"פ 4072/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופט צ' גורפינקל).

כתב האישום הוגש ב-1.04.09 נגד המשיב וכלל 35 אישומים, רובם בגין עבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – גניבה בידי מורשה. במהלך הדיון תוקן כתב האישום באופן שהוספו שני אישומים וכ-170 עדי תביעה נוספים. על פי העובדות המתוארות, סכום המרמה עומד על כשלושים מיליון ₪. עוד יוחסו למשיב עבירות זיוף, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות על איסור הלבנת הון. במהלך תקופה של כ-6 שנים, משנת 2003 ועד לשנת 2009, הקים המשיב מערך חברות כדי לבצע עסקאות כוזבות. המשיב נהג לפנות בהצעות רבות ושונות למתלוננים קשישים בעלי יחידות נופש, שהללו ישקיעו בחברות סכומי עתק. בין היתר, יצר המשיב מצג שווא כאילו יושקעו כספי המתלוננים בתוכניות חיסכון ובקרנות נאמנות בעלות זיקה לבנק הפועלים. בפועל, הכספים לא הושקעו כלל אלא נמשכו על ידי המשיב.

2.

באת כוח המדינה הטעימה כי התקיימו 8 ישיבות מתוך 19 ישיבות שנקבעו ושבחודש הקרוב אמורות להתקיים כ-10 ישיבות נוספות, העידו ארבעים עדים ועדותם של כ-30 עדים נוספים הוגשה בהסכמה. הודגש כי המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ושתסקיר המעצר שהוגש תמך בהמשך מעצרו. מסוכנותו של המשיב, נטען, עולה מנסיבות המקרה. מהעבר האחר, מתנגד הסנגור לבקשה. לטענתו, קצין המבחן לא בדק את חלופת המעצר. עם זאת, העדיף הסנגור להעלות את הנושא במסגרת בקשה זו בלא להגיש ערר על החלטת המעצר לפני בית המשפט העליון. לדבריו, מעוניין המשיב לפצות את המתלוננים ואין חשש לשיבוש הליכי משפט.

3.

מצוות המחוקק היא כי בחלוף תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום בטרם ניתנה הכרעת דין ישוחרר נאשם ממעצרו. תקופה זו ניתנת להארכה בתשעים יום נוספים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט העליון. במסגרת זו שומה עליו להתחשב בשני שיקולים מרכזיים: קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק העיקרי ואופייה של העבירה וחומרתה, כמו גם מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם (וראו לעניין זה בש"פ 6933/04 מ"י נ' חידיקל (לא פורסם, 28.07.04); בש"פ 1693/03 מ"י נ' אבו עסא (לא פורסם, 5.03.03)). נדרש איזון בין שני השיקולים. מצד אחד, ראוי ליתן משקל לזכות היסוד של הנאשם לחירות שעה שאשמתו לא הוכחה, גם אם קיימת מסוכנות לכאורה. זכותו של עצור שדינו יוכרע בפרק זמן סביר כהגדרתו בידי המחוקק. מצד שני, יש להעניק משקל לאינטרס הציבור בהגנה מפני מסוכנותו לכאורה של נאשם כאשר מתנהל נגדו משפט, בו נקבע בהחלטה שיפוטית כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, עילת מעצר ושאין חלופת מעצר מתאימה.

כאן, היקף החומר רב הוא. ברם, בית המשפט המחוזי מתקדם במלאכת שמיעת הראיות ואף קבע בתקופה הקרובה דיונים רבים. כאמור, מסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, החומר מבסס את המסקנה שקיימת עילת מעצר וסיפור המקרה חריג במובנים מסוימים גם בנוף עבירות מרמה מורכבות, שלצערנו הפכו יותר ויותר שכיחות בשנים האחרונות. מסיבות אלה, נוטה נקודת האיזון לעבר הארכה נוספת משבית המשפט המחוזי לא סיים את שמיעת המשפט בתוך 9 חודשים. כמובן, אין במתן החלטה במסגרת זו להאריך את תקופת המעצר של המשיב, בין היתר בשל מסוכנותו, למנוע ממנו מלהגיש בקשה נוספת, בניסיון לשכנע את בית המשפט כי בידיו חלופה ראויה המשיגה את מטרות המעצר.

4.

אני מאריך בזאת את מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים החל מיום 1.1.10 או עד למתן פסק הדין בת"פ 4072/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפי המוקדם מבין המועדים.