בש"פ 10119/02 אלמנאו טספאי נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום ברחובות, ביום 14.7.02, כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת בן זוג ואיומים. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, תקף העורר את אשתו בכך שדחף אותה בכתפה. כמו כן איים עליה בכך שאמר לה שיהרוג אותה וזה יהיה הסוף שלה. בית משפט השלום ברחובות (כבוד השופטת א' גת), בהחלטתו מיום 14.7.02, הורה לשחרר את העורר בתנאים, לרבות איסור כניסה לעיר רחובות ואיסור יצירת קשר עם אשתו. העורר הפר את תנאי השחרור בכך שהגיע לביתה של המתלוננת, איים עליה ואף תקף אותה. לפיכך הוגש עליו בבית משפט השלום ברחובות, ביום 4.9.02, כתב אישום נוסף המייחס לו עבירות של תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, הפרת הוראה חוקית, איומים והיזק לרכוש בזדון. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, הגיע העורר בשתי הזדמנויות לביתה של אשתו. בפעם הראשונה ניתק את החשמל בביתה ואיים עליה שיהרוג אותה. בפעם השניה, כשהוא תחת השפעת אלכוהול, אחז בצווארה, הפך חפצים בבית, שבר את האנטנה של מכשיר הטלפון על מנת למנוע ממנה להתקשר למשטרה ואיים עליה כי המשטרה לא תעזור לה וכי היא תמות והוא ימות. בית משפט השלום ברחובות (כבוד השופט י' לוי), בהחלטתו מיום 18.9.02, ציווה, אחרי שהוגש לו תסקיר מעצר, לעצור את העורר עד תום ההליכים. עוד הורה להגיש לו תסקיר מעצר משלים שיבחן חלופת מעצר מתאימה. ביום 17.10.02 הוגש תסקיר המעצר המשלים שבו המליץ שירות המבחן לשקול את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אחותו בנתניה. בית משפט השלום ברחובות (כבוד השופטת א' גת), בהחלטתו מיום 20.10.02, לא קיבל את ההמלצה וציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 7.11.02, דחה את עררו של העורר על החלטת המעצר.

העורר ערר על ההחלטה.

2.באת כוח העורר, בהודעת הערר ובטיעוניה לפני, טענה שיש לשחרר את העורר למעצר בית מלא בבית אחותו, בפיקוח מלא של האחות ובעלה, כהמלצת שירות המבחן. לדעתה עולה מתסקיר המעצר המשלים כי חלופת המעצר שהוצעה היא חלופה ראויה, המאיינת את הסיכון לאשתו של העורר ולציבור. עוד טענה כי העורר הפר אמנם את תנאי השחרור, אולם יש להתחשב בכך שהיה נתון במצוקה קשה: ללא קורת גג קבועה, ללא אפשרות לעבוד ו"נדודים" בין בתי קרובים. עוד טענה כי העורר התגעגע מאוד לילדיו וכי בא לבית לפי בקשת אשתו שביקשה שיבוא לסייע לה. באת כוח העורר הוסיפה וטענה כי אין להתנות את שחרורו של העורר בגמילתו מאלכוהול, מאחר וניתן לעבור הליך גמילה כזה רק במרכזי גמילה בתוך הקהילה, שאינם יכולים לשמש חלופת מעצר. לדבריה גם אין להתעלם ממצוקתו של העורר, שזה מעצרו הראשון, ומן הסבל שהוא סובל מחמת עשן הסיגריות בבית המעצר.

כנגדה טענה באת כוח המשיבה כי העורר מכור לאלכוהול ותחת השפעתו הופך הוא אלים כלפי אשתו. כמו כן הדגישה כי העורר הורשע בעבר בגין עבירת אלימות כלפי אדם אחר וכי תלויים ועומדים נגדו שני כתבי אישום נוספים. עוד עמדה על כך כי גם תסקירי המעצר אינם חיוביים. לדעתה, אין לתת אמון בעורר, במיוחד לאור העובדה שהפר את תנאי השחרור שהוטלו עליו. גם חלופת המעצר שהוצעה לא די בה כדי להפיג את סכנתו. לעניין סבלו של העורר בתא המעצר ציינה כי היתה פנייה לשירות בתי הסוהר בעניין עשן הסיגריות בתאו של העורר.

3.דין הערר להידחות.

אכן, בתסקיר המעצר המשלים נאמר כי "נראה כי יש מקום לשקול את שחרורו [של העורר] לחלופת המעצר המוצעת בבית אחותו ימטו בתנאים של מעצר בית מלא והעדר קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת". אולם, בהתחשב בעובדה כי העורר שוחרר בעבר בתנאים, שאותם הפר, וכן בהתחשב בכך שהורשע בעבר בעבירת אלימות כלפי אדם אחר וכן תלויים ועומדים נגדו שלושה כתבי אישום בשל עבירות של תקיפת בן זוג ואיומים, אין מקום לשחררו. העורר מסוכן לאשתו ויש להגן עליה על ידי כ ליאת ו מאחורי דלתיים ובריח. אוסיף לעניין זה מדברי במקום אחר:

"יש מצבים שבהם לא די בריחוק גיא וגרפי כדי לשמש חלופה נאותה למעצר. הגנה על שלומו ובטחונו של קורבן אינה רק הגנה על גופו אלא גם הגנה מפני מוראו של מי שפגע בו" (בש"פ 9137/01 מחג'נה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

דברים אלה יפים גם לענייננו.

4. הערר נדחה.