בש"פ 9137/01 איאד מחאג'נה נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט השלום בחדרה כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת בן זוג, איום והסגת גבול. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, תקף העורר את אשתו (להלן: "המתלוננת") פעמים מספר ובדרכים שונות, איים עליה בדברים ובמספריים לגיזום עצים וכן נכנס שלא כדין לבית הוריה, שבו הסתגרה. בית משפט השלום (כבוד השופטת ז' (קאודרס) בנר), בהחלטתו מיום 8.11.01, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' וסרקרוג), בהחלטתו מיום 15.11.01, דחה את עררו של העורר על החלטת המעצר.

העורר ערר על ההחלטה.

2.טענתו הראשונה של בא כוח העורר היא כי אין ראיות להוכחת ההאשמות, אפילו לא לכאורה. לדעתו סומכת התביעה על עדות המתלוננת שהיא "עדות מלאה סתירות ו/או סותרת עדויותיהם של עדי התביעה הנוספים" שהם אחיה ואמה ועדים נוספים. עוד טוען הוא שלא נבחנה האפשרות לנקוט חלופה למעצר.

עיינתי בהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית משפט השלום, שבה סקירה תמציתית של כל העדויות. כפי שקבע בית משפט השלום יש סתירות קלות בין עדות המתלוננת לבין מקצת העדויות, אולם אין בכך כדי ליטול מן הראיות המפלילות את כוחן. כך סבר גם בית המשפט המחוזי שחזר ועיין בעדויות. גם אני חזרתי ועיינתי בטענותיו של בא כוח העורר בענין זה ולא מצאתי שאין ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות. יצוין כי בעדותה מתארת המתלוננת מסכת של התעללויות פיזיות ונפשיות, לרבות מעשים של התאכזרות ושל השפלה. אכן, לא כל פרטי המעשים שעליהם העידה המתלוננת אומתו בעדויות העדים האחרים, אולם בדבריהם של אחדים מן העדים מצויים חיזוקים לפרטים מסוימים בעדותה. סבורני שדי בכך. במקום אחר ובהקשר אחר אמרתי כי "טבעו של סכסוך בין בני זוג, שרוב רובו בסתר ואפס קצהו בגלוי" (ע"א 410/80 ברזני נ' ברזני פ"ד לה(2) 317, 322). אין להתעלם מכך, כמו מהמצוקה הנוראה של מי שבן זוגו מתעמר בו, בעת הערכת משקלן של הראיות לכאורה. מכאן עילת המעצר.

בא כוח העורר הציע חלופה למעצר בבית אשה שלטענת המתלוננת היא פלגשו, שאף גרמה לערעור היחסים ביניהם, המתגוררת בחיפה. בדיון לפני הציע גם שהעורר ישוחרר בתנאי שישהה "במטולה או באילת". נכון אנכי להניח כי הרחקתו של העורר מביתו באום אל פחם למטולה או לאילת היא חלופה סבירה יותר מהרחקתו לחיפה, אולם יש מצבים שבהם לא די בריחוק גיאוגרפי כדי לשמש חלופה נאותה למעצר. הגנה על שלומו ובטחונו של קורבן אינה רק הגנה על גופו אלא גם הגנה מפני מוראו של מי שפגע בו. מטעם זה ובשל מעשיו של העורר, כפי שעולה מן הראיות, אין מקום לנקוט לגביו חלופה למעצר, אפילו בישוב מרוחק.

3. הערר נדחה.

ניתנה יום, י"ח כסלו תשס"ב (3.12.01).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

COURT.DOT

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444