בש"פ 8217/04 חוסאם בוקאעי נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום קריות חיפה המייחס לו עבירות של תקיפה ואיומים. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, תקף העורר בהזדמנויות שונות את המתלוננת, שהיתה נשואה לו במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, ובין היתר, הכה אותה באגרופים, בעט בה, משך בשערות ראשה, גרר אותה בביתם, הטיח את ראשה בקיר והצמיד סכין לצווארה. באחת הפעמים אף איים העורר על המתלוננת "שישפוך עליה חומצת מלח ויוציא לה את הדם עד הסוף ורק אז הוא יזרוק אותה". בית משפט השלום קריות חיפה (כבוד השופטת ר' לאופר חסון), בהחלטתו מיום 22.8.04, הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים. עררו של העורר על החלטתו של בית משפט השלום נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' וסקרוג), בהחלטתו מיום 2.9.04.

העורר עורר על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

2.בכתב הערר ובטיעוניו לפני טען בא כוח העורר כי לא קיימת תשתית ראייתית מספקת על מנת לעצור את העורר וכן אין תעודות המעידות על מצבה, ומכל מקום חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר יש בה כדי לנטרל את המסוכנות הנטענת. לטענתו, גם גילו של העורר והעדר הרשעות פליליות בעברו מצדיקים את שחרורו לחלופת המעצר שהציע.

3.דין הערר להדחות.

לעורר מיוחסים מעשי תקיפה חמורים כלפי אשתו המתלוננת – שהיא עדת התביעה העיקרית – שבהודעתה במשטרה תומכות גם הודעותיהם של עדים נוספים. לכך יש להוסיף כי לעורר עבר פסיכיאטרי, הוא חולה נפש שהיה מאושפז בעבר בבתי חולים. בא כוח העורר טוען שאין לסמוך על העדויות שבידי התביעה ויתכן שכך הוא. אולם, ענין זה דינו להתברר במשפט ובשלב זה די בראיות כראיות לכאורה. אשר למצבו הנפשי טוען בא כוח העורר כי בבדיקה פסיכיאטרית נמצא שהעורר מסוגל לעמוד לדין. אולם, בעיני אין בכך כדי להפיג את החשש שמקים עבר כזה, שהעורר יתנהג באופן בלתי צפוי.

מכל אלה עולה כי העורר הוא מסוכן, למצער כלפי אשתו. אשר לחלופת מעצר שתרחיק אותו ממנה הרי לא די בחלופה, ובוודאי לא בחלופה שהוצעה, כדי לנטרל את הסכנה ולהפיג את החששות. אוסיף כאן, מדברים שאמרתי במקום אחר:

"יש מצבים שבהם לא די בריחוק גיאוגרפי כדי לשמש חלופה נאותה למעצר. הגנה על שלומו ובטחונו של קורבן אינה רק הגנה על גופו אלא גם הגנה מפני מוראו של מי שפגע בו. מטעם זה ובשל מעשיו של העורר, כפי שעולה מן הראיות, אין מקום לנקוט לגביו חלופה למעצר, אפילו בישוב מרוחק" (בש"פ 9137/01 פלוני נ' מדינת ישראל תק-על 2001(4) 15)

4. הערר נדחה.