בש"פ 10148/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' בן-עמי), בשבתו כבית משפט לנוער, הורה בב"ש 6145/09 על מעצרו של העורר, קטין כבן 16, עד תום ההליכים המתנהלים נגדו במסגרת ת.פ. 930/09. מכאן הערר שבפניי.

כתב האישום מייחס לעורר את ביצוען של העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א) ו(ב) ל חוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן 'החוק'); החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק; הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לחוק. את כל העבירות הללו עבר לכאורה העורר יחד עם קטינים נוספים. על פי האמור בכתב האישום, השתתף העורר בקטטה, במהלכה שלפו העורר והקטינים הנוספים שוקר חשמלי וסכינים ובאמצעותם הכו ודקרו את המתלונן פעמים רבות בחלקים שונים בגופו. המתלונן אף נדקר על ידי נאשם אחר ונאשם נוסף בעט בו בכל חלקי גופו. זאת, חרף תחנוניו של המתלונן בפני העורר והאחרים שיעזבו אותו וניסיונותיו להימלט מפניהם. העורר והקטינים האחרים הוסיפו להלום במתלונן גם לאחר ששכב שרוע על הרצפה. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן שלוש דקירות סכין בחזהו, דקירות רבות ברגליו, בידיו, בגבו, במותנו, שני חתכים עמוקים וארוכים בקרקפת וכן פגיעה קשה בריאה הימנית. המתלונן נזקק לאשפוז בבית החולים. את מעשיו האמורים לעיל ביצע העורר תוך שהוא מפר את תנאי השחרור שנקבעו לו במסגרת ב"ש 670/09 בבית המשפט לנוער בירושלים.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.

בית המשפט המחוזי הורה בהחלטתו מיום 15.12.2009 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. יודגש כי בהליך קמא לא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, הנגזרת מאופיין האלים של העבירות המיוחסות לו. בית המשפט המחוזי דחה את האפשרות לשחרר את העורר בחלופה, על סמך ניסיונו הכושל עמו בתקופה שקדמה לאירוע: העורר הופנה למעון נווה חורש לתקופה של שלושה חודשים, אך לא חזר למעון מהחופשה בביתו. על אף שבית משפט קמא עשה עמו חסד והחזירו למעון לתקופה נוספת בת שישה חודשים, ללא אפשרות שחרור, תוך שהתרה בו כי הפרה נוספת תגרור מעצר עד תום ההליכים – ברח העורר מהמקום בשנית וביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו. לפיכך, הסיק בית משפט קמא כי "כאשר אמון שניתן במשיב פעם אחר פעם – הופר, הוא חזר לסורו, ואף ביצע לכאורה העבירות דנן בעת שהיה משוחרר ממעצר, אין מנוס מהמסקנה כי אין חלופת מעצר.. כדי להפיג המסוכנות הנובעת ממנו". עוד צוין שהתיק העיקרי קבוע להוכחות "בעוד זמן קצר יחסית".

הסנגור עתר למתן הזדמנות נוספת לעורר, תוך שימת דגש על גילו הצעיר. בא כוח המשיבה הדגיש כי העורר הודה בשישה תיקים שונים התלויים ועומדים נגדו ושייתכן כי יש מקום לשקול חלופה של מוסד נעול. עם זאת, ככל הידוע לבא כוח המשיבה אין מקום פנוי כגון דא בשלב הנוכחי.

3.

צודק בא כוח המדינה באמרו כי הכרעה בבקשות מעין אלה אינה קלה, בשל היותו של הנאשם קטין. אף הסנגור צודק בטענתו שעל בית המשפט לתור ביתר שאת אחר חלופה עת עסקינן בנאשם שהינו קטין. באחרונה תוקן ברוח זו חוק הנוער (ראו סעיף 10א ל חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14) (מעצר קטינים) התשס"ח - 2008 ). ברם, קטינות אינה מקנה חסינות מפני מעצר עד סיום ההליכים. מצערת היא התמונה המצטיירת בידי בית משפט קמא, לפיה העורר בהתנהגותו כמעט ואינו מותיר ברירה בנדון.

העבירות החוזרות ונשנות מחלישות את האמון שניתן ליתן בו. יתר על כן, העורר, יחד עם הקטינים הנאשמים בתיק העיקרי, פגע קשות במתלונן ובכך יש להגדיל את המסוכנות הנשקפת ממנו. לא נפלה כל טעות משפטית באי נכונותו של בית משפט קמא לקבל את החלופות שהוצגו בפניו.

4.

הערר נדחה.