בש"פ 10178/09 מדינת ישראל נ. הדר גולן

1.

מונחת לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים) להארכת מעצרה של המשיבה בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ 4066/09 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם .

כתב האישום שהוגש ביום 30.03.09 נגד המשיבה כולל שני אישומים. האישום הראשון מייחס לה ביצוען של 2 עבירות איומים לפי סעיף 192 ל חוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן: חוק העונשין ). האישום השני מייחס לה ביצוע עבירות התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע פשע לפי סעיף 406 (ב) ועבירת הצתה לפי סעיף 448 (א) רישא לחוק העונשין. מהתיאור העובדתי עולה כי בתאריך 10.3.09 רדפה

המשיבה אחר בנה הקטין (להלן 'הקטין') של זוגתו של בעלה לשעבר (להלן

'המתלוננת') ואיימה עליו שלא כדין כי תפגע בו כפי שפגעה בעבר באמו. סמוך למקרה זה, התקשרה המשיבה למתלוננת ואיימה עליה - "היום הבן שלך מת". עוד עולה כי בתאריך 18.3.09 התקשרה המשיבה למתלוננת ואיימה עליה שלא כדין כי "היום הבית שלך יישרף". סמוך לאחר מכן התפרצה המשיבה לדירתה של המתלוננת בבת-ים בכוונה לבצע פשע. המשיבה הציתה אש ושילחה את האש במזיד לסלון הדירה. כתוצאה מכך נגרם נזק לקירות הדירה, לריצוף ולרכוש שבה.

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' נויטל )

קיבל את הבקשה

ו קבע כי חרף חולשתן של הראיות לכאורה באשר לעבירת ההצתה ולעבירת ההתפרצות ועל אף שעסקינן בשתי עבירות איומים – המסוכנות הנשקפת מהמשיבה גבוהה במידה שאינה מאפשרת להורות על שחרורה. בית המשפט הדגיש כי לעניין עבירת האיומים מדובר בבעלה של המשיבה, שהוא בן זוגה של המתלוננת, וזהו הרקע לאירועים. עוד הפנה לעברה הפלילי של המשיבה. בית המשפט הבהיר כי בשונה מתיקים רגילים, למלל האיומים בסיס עובדתי. נתון זה מתחבר לעבירות הפליליות בעלות הפן הפיזי בעברה של המשיבה. נקבע כי אם תוצע חלופת מעצר הולמת שתיבחן ותומלץ על ידי שירות המבחן – יהא ניתן לשקול את המשך מעצרה.

המשיבה כפרה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. בדיון מיום 9.12.09 הסתיימה פרשת ההגנה. בית המשפט קבע מועד לשמיעת סיכומי הצדדים בע"פ ליום 28.12.09. בבקשה שלפניי מבקשת המבקשת להאריך את מעצרה של המשיבה בתשעים יום נוספים.

3 .

באת-כוח המבקשת מדגישה כי מסוכנותה של המשיבה נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לה. בנוסף לכך, התסקירים הרבים בעניינה עמדו בצורה מקיפה על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנה. מסקנה זו של שירות המבחן נתמכת בחוות הדעת הפסיכיאטרית. למשיבה הרשעות קודמות, בין היתר בגין עבירות רכוש וזיוף וכן הרשעה בשורה של עבירות אלימות שבוצעו נגד אותה המתלוננת. נתון זה אף הוא מלמד, לטעמה, על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבה כלפי הציבור בכלל וכלפי המתלוננת ובני משפחתה בפרט. באת-כוח המבקשת הדגישה כי את העבירות מושא כתב האישום ביצעה המשיבה שעה שתלוי ועומד נגדה מאסר על תנאי של שלושה חודשים. צוין כי שמיעת המשפט אמורה הייתה להסתיים בתוך תקופת תשעת חודשי המעצר הראשונים. באת כוח המשיבה מתנגדת לבקשה ומדגישה כי עסקינן בשתי עבירות איומים בלבד. היא הודיעה שלו היו קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמת ההצתה, כי אז הייתה מסכימה לבקשה. חלוף התקופה בת תשעת החודשים משנה את התמונה. אף בהארכה הראשונה הנטל על המדינה להצדיק את בקשתה.

4.

מצוות המחוקק היא כי נאשם ישוחרר ממעצרו בחלוף תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום בטרם ניתנה הכרעת דין. לבית המשפט העליון מוקנית הסמכות להאריך את התקופה בתשעים יום נוספים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. במסגרת זו שומה עליו ליתן דעתו לשני שיקולים מרכזיים: קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק העיקרי ואופייה של העבירה וחומרתה, כמו גם מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם (ראו לעניין זה בש"פ 6933/04 מ"י נ' חידיקל (לא פורסם, 28.7.2004); בש"פ 1693/03 מ"י נ' אבו עסא (לא פורסם, 5.3.2003)). נדרש איזון בין שני השיקולים. מצד אחד, ראוי ליתן משקל לזכות היסוד של הנאשם לחירות שעה שאשמתו לא הוכחה, גם אם קיימת מסוכנות לכאורה. זכותו של עצור שדינו יוכרע בפרק זמן סביר כהגדרתו בידי המחוקק. מצד שני, יש להעניק משקל לאינטרס הציבור בהגנה מפני מסוכנותו לכאורה של נאשם כאשר מתנהל נגדו משפט, בו נקבע בהחלטה שיפוטית כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, עילת מעצר ושאין חלופת מעצר מתאימה.

בעניינה של המשיבה, צודקת באת כוחה בטענתה כי מארג השיקולים נוטה יותר לכיוון מרשתה משחלפו תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום וטרם הוכרע דינה. ברם, שיקול זה אינו עומד לבדו. כפי שטענה באת כוח המבקשת, בית משפט קמא דחה את בקשת המשיבה להורות על "אין להשיב לאשמה" בעבירת ההצתה המיוחסת לה עם סיום פרשת התביעה. החלטה זו מציגה את נפקות האישום הראשון לענייננו באור אחר. אומנם, בכל מקרה יש לקבל את עמדת בית המשפט שדן בבקשה למעצר המשיבה לפיה קיימת חולשה בכל הקשור להוכחת העובדות באישום הראשון. אף אם יש להתמקד באישום השני, שעוסק בעבירת איומים שהיא עבירה מסוג עוון, עדיין אין בכך למנוע את המסקנה שראוי להורות על מעצרה של המשיבה עד סיום ההליכים ואף מעבר לתשעת החודשים. לכאורה, מסוכנותה של המשיבה ברורה. היא אינה נשקפת רק במישור הכללי כלפי הקורבנות הפוטנציאליים, אלא גם ואולי אף ובעיקר באופן נקודתי כלפי המתלוננת. זאת, על סמך הרשעתה של המשיבה במקרי אלימות קודמים כלפיה. בנוסף, התיק העיקרי קבוע לשמיעת סיכומי הצדדים בתאריך 28.12.09. אומנם, נכון הוא כי באת כוח המשיבה טענה שמועד זה יידחה בסופו של דבר, אך עולה כי המשפט אמור להסתיים בקרוב.

בנסיבות אלה, סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה. שותף אני לעמדת בית המשפט המחוזי שדן במעצרה של המשיבה, לפיה ניתן יהיה לשקול את המשך מעצרה אם תציג חלופת מעצר ראויה. עם זאת, כידוע, אין בהחלטה להאריך את מעצרו של נאשם בשלושה חודשים נוספים למנוע ממנו מלהגיש בקשה לעיון חוזר בהתקיים נסיבות חדשות ובכללן חלופת מעצר ראויה. נראה כי בסופו של שיקול, אינטרס הציבור גובר.

5.

אני מאריך בזה את מעצרה של המשיבה בתשעים יום נוספים, החל מיום 30.12.09 או עד למתן פסק דין בעניינה בת.פ 4066/09 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.