בש"פ 10235/05 זלטוסלא יזרעאילוב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כב' השופט ד' רוזן), לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.כנגד העוררת, ביחד עם שניים אחרים (כולם יקראו להלן: הנאשמים ), הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק; החזקת אקדח בלא היתר כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק; והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 245(ב) לחוק.

על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, בעקבות מידע שהגיע לידי הנאשמים ושניים אחרים (להלן: האחרים ), לפיו מחזיקה המתלוננת בדירתה ברמת גן סכום כסף נכבד, קשרו הנאשמים והאחרים קשר לשדוד את המתלוננת. הנאשמים תיאמו עם המתלוננת להגיע לדירה בטענה כוזבת כי הם מעוניינים לרכשה. הם הגיעו לדירה ביום 1.8.05, מצוידים באקדח, בסרט הדבקה שנועד לקשור את המתלוננת, ובמכשיר פלאפון שנרכש לצורך זה. בדירה היו מצויים באותה שעה המתלוננת ושני ילדיה הקטנים, ששהו בסלון הדירה בכל מהלך העניינים. המתלוננת הציגה בפני הנאשמים את הדירה בעת שהאחרים המתינו מחוץ לה. כאשר הגיעה המתלוננת לחדר הילדים, דחפה אותה העוררת לתוככי החדר וסגרה את דלתו, והנאשם 2 סתם את פיה והצמיד אקדח לראשה, תוך שהוא דורש ממנה שתגלה היכן מוחבא הכסף. העוררת והנאשם 2 פנו לחיפוש הכסף בדירה, והנאשם 3, שנשאר לשמור על המתלוננת, תחקר אותה, עד שהפנתה את הנאשמים (וכן את האחרים שבינתיים נכנסו לדירה, קשרו את רגליה ועזרו בחיפוש) לקופסת התכשיטים שלה ולארנקה, בו היה סך של 2,800 ₪ במזומן. הנאשם 3 איים על המתלוננת לבל תפנה למשטרה פן יחזרו בני החבורה לדירה, והנאשמים והאחרים עזבו את הדירה כשהם נוטלים עימם את מכשיר הטלפון הסלולארי של המתלוננת, 2,800 ₪ במזומן ותכשיטי זהב רבים, בשווי של כ-26,000 ₪. לאחר מכן פנו הנאשמים והאחרים לבית אחד מהחבורה בבת-ים, מכרו את התכשיטים, התחלקו בשלל והשליכו את מכשיר הפלאפון והאקדח ששימשו לביצוע השוד.

2.בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירת השוד על-ידי העוררת, כמו גם עילת מעצר, דהיינו חזקת מסוכנות של העוררת. מסוכנות זו נובעת, לדברי השופט, מכך שמדובר בשוד מתוכנן מראש שבוצע בחבורה, תוך שהשודדים הצטיידו בנשק חם וקר. משהייתה העוררת שותפה פעילה לביצוע שוד אלים, של אשה המצויה בביתה עם ילדיה הקטנים, הדבר מצביע על מסוכנות גדולה, שלא ניתן להפיגה בחלופת מעצר כלשהי.

3.בא כוח העוררת אינו משיג על קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר, אולם הוא טוען כי יש לשחרר את העוררת לחלופת מעצר. הוא מבקש מאת בית המשפט להורות על קבלת תסקיר שירות מבחן שיבחן את מסוכנותה של העוררת לציבור כמו גם את נסיבותיה האישיות המיוחדות. העוררת הינה בחורה צעירה, בת 21, היא בת זוגו של הנאשם 3 בתיק, ולהם תינוקת בת שנה ו-11 חודשים, אשר מטופלת כעת אצל אימה של העוררת, מאחר והוריה עצורים שניהם עד תום ההליכים. עוד הוסיף בא כוח העוררת והדגיש את חלקה המועט והפאסיבי יחסית בשוד, ואת אופיה התלותי והנגרר אחר בן זוגה, במיוחד בשל היותה חלק מהעדה הקווקזית. הוא הצביע על שיתוף הפעולה של העוררת עם חוקריה, הכולל הודאה מידית בביצוע העבירה, הפללתם של אנשים נוספים ומסירת מידע חיוני להגשת כתב האישום.

בדיון שבפני הסכים בא כוח המשיבה להגשת תסקיר מבחן, אולם לתכלית שונה, והיא בחינת מצבה של בתה של העוררת לנוכח שהותה של העוררת במעצר, והמלצה לגבי השארתה עם אימה של העוררת או לחילופין השמתה באומנה. הוא הודיע כי המשיבה מתנגדת לשחרורה של העוררת בשל עברה הפלילי. כן טען בא כוח המשיבה כי לא הוצעו חלופות מעצר קונקרטיות, ולכשתוצענה, הן ישקלו לגופן.

4.ההחלטה במקרה זה קשה היא. מחד גיסא, עומד כנגד העוררת עברה הפלילי, הכולל עבירת אלימות, וכן חלקה הנטען במעשה השוד של המתלוננת לנגד עיני ילדיה של זו האחרונה. אף שהעוררת לא לקחה חלק מרכזי באיומים ובמעשי האלימות (מלבד דחיפתה את המתלוננת לתוך החדר), הרי היא הייתה בורג מרכזי בביצוע התוכנית, תוך שהיא משמשת כפיתיון, דוחפת את המתלוננת לתוך החדר, ואף שוהה בדירה במהלך האירוע כולו. מאידך גיסא עומד גילה צעיר של העוררת, שיתוף הפעולה שלה עם רשויות אכיפת החוק, וכן היותה מטופלת בפעוטה בת פחות משנתיים, כשאבי הפעוטה ובן זוגה לחיים עצור

אף הוא עד תום ההליכים, בשל מעשה השוד. בית משפט זה חזר לא פעם על עצם היותו של הנאשם הורה לילדים רכים בשנים שיקול להוראה על חלופת מעצר, בפרט כאשר ההורה האחר עצור אף הוא או כאשר מדובר באם חד-הורית:

"שאלה נוספת היא שאלת מעצרן של אמהות לילדים, אשר מעצרן עלול לפגוע בילדיהם. יש ואין מנוס גם ממעצרה של אם לילדים (ראה ב"ש 1124/83 הנ"ל; בש"פ 443/86, סוסטר נ' מד"י, לא פורסם)...אך במקרים ראויים, גורלם של ילדים אלה, יטה את הכף כנגד מעצרה של נאשמת מאחורי סורג ובריח (ראה ב"ש 82/83, מדינת ישראל נ' עליה, לא פורסם; ב"ש 857/83, ממן נ' מד"י, לא פורסם; ב"ש 821/85, דיטלאשוילי נ' מד"י, לא פורסם), ותועדף חלופה של מעצר בית או תנאי ערובה אחרים. מהנמקה דומה, יצאה מלפני בית משפט זה לאחרונה הוראה כי בני זוג, שותפים לביצוע מעשה עבירה, ירצו מאסרם לסירוגין, בזה אחר זה, כדי שלא יוותרו ילדיהם ללא הורה אחד לפחות (ראה ע"פ 4289/91, מרי וקרול תנך נ' מדינת ישראל, טרם פורסם)" (בש"פ 5834/91 בן שושן נ' מ"י

(לא פורסם, ניתן ביום 18.2.92)).

אכן, שיקול זה עמד לנגד עיני בתי המשפט בהחלטתם על מעצר עד תום ההליכים, בשים לב לחומרת העבירה בה דובר, וכן בשים לב לפתרונות הזמניים העומדים לפעוט, היינו, היכן יהא מצוי בתקופת המעצר. כאשר נתברר לבית המשפט כי הקטין יהא מצוי בקרב משפחתו, אף אם אין מדובר בהוריו, הוא נטה שלא לאפשר חלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 609/88 שכיני נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 26.10.88); בש"פ 2714/92 עבדו נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 3.6.92)); לעומת זאת, כאשר נתברר לבית המשפט כי לקטין אין מסגרת מתאימה, ועליו להיות נתון לחסדי זרים או רשויות הסעד, הוא נטה לאפשר חלופת מעצר (ראו: ב"ש 82/83 מ"י נ' עליה , פ"ד לז(2) 738; ב"ש 821/85 דיטלאשוילי נ' מ"י , פ"ד לט(3) 503). בענייננו, לדברי בא כוח העוררת, אכן מצויה כעת בתה של העוררת אצל אימה, ועל כן היא עדיין "בקרב משפחתה". אף על פי כן, רצוי שתסקיר השירות יבחן פתרון זה, ועד כמה הוא עונה במקרה שלפנינו על צרכיה של הפעוטה. על כן, יש צורך בקבלת תסקיר בעניינה של העוררת, לאורו יבחן בית המשפט המחוזי מחדש את החלטתו, ואת אפשרות קיומה של חלופת מעצר ראויה, שתאזן בין אינטרס הקטינה לשהות אצל אימה, לבין האינטרס בהגנה על שלום הציבור.

5.בנסיבות המיוחדות של המקרה, כמו גם נוכח הסכמת המשיבה לקבלת תסקיר חלקי כאמור, החלטתי לקבל את הערר, במובן זה שאני מורה לשרות המבחן לערוך תסקיר בעניינה של העוררת. שרות המבחן יידרש הן לשאלת המסוכנות והן לנושא חלופת המעצר, כמו גם להשפעת המעצר על בתה של העוררת. שרות המבחן מתבקש להגיש תסקירו עד ליום 21.11.05 שאז תובא העוררת בפני בית המשפט המחוזי לצורך קבלת החלטה בעניין היתכנותה של חלופת מעצר, לאור התסקיר. העוררת תישאר במעצר עד לקבלת החלטה אחרת.