בש"פ 10269/08 מרדכי שנגאוקר נ. מדינת ישראל

1.

כבוד הרשמת של בית משפט זה (ג' לוין) דחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין. על כך הערעור שבפניי.

2.

בעקבות הסדר טיעון הודה המערער בעובדות של כתב אישום מתוקן. הוא הורשע על יסוד הודאתו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הפקרה לאחר פגיעה והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. בית המשפט גזר את עונשו של המערער ביום 12.11.07. הוטלו עליו 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שני מאסרים מותנים ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה במשך שנתיים, שמניינם מתום המאסר. בנוסף הוא חוייב לפצות את המתלונן בסך של 20,000 ש"ח. לעניין סיפור המעשה נציין כי המערער נהג את מכוניתו במכוון ובמודע לגופו של המתלונן וגרם לו לפגיעות גופניות שונות. המערער עזב את המקום. בית המשפט המחוזי כתב בגזר הדין כי המערער השתמש ברכבו "כנשק התקפי". המעשה נעשה על רקע טענתו של המערער, שאפשר שהיה בה קורטוב של אמת, כי המתלונן נמנע במשך זמן רב מלהחזיר חוב שהיה חייב למערער.

3.

המערער השתחרר מן הכלא ביום 14.9.08. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 16.11.08, היינו קרוב לשנה לאחר חלוף המועד להגשת ערעור. בבקשה וגם בערעור דנא התייחס המערער לעונש הפסילה. לדבריו, מקצועו הוא נהג משאית. בלא רישיון נהיגה לא יוכל הוא להתפרנס, שכן אין לו מקצוע אחר.

4.

צדקה כבוד הרשמת בדחותה את הבקשה להארכת מועד. גם אם שהותו של המערער בכלא פגעה ביכולתו להגיש ערעור, וספק שכך הוא, הרי ספק גדול אף יותר אם די בכך על מנת להצדיק הארכת מועד. מכל מקום, משברור על פני הדברים כי סיכוייו של ערעור על עונש הפסילה הינם קלושים, שלא לומר אפסיים, אין כל צידוק ליתן הארכת מועד להגשת ערעור. אומרים אנו שהסיכויים קלושים משום שהמעשה שעשה המערער חמור ביותר. די להזכיר כי הוא השתמש ברכבו על מנת לתקוף אדם אחר.

5.

הערעור נדחה.