פרטי ההליך
בית המשפט העליון
רע"פ 97 /
1029
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקשים:
1.
חברת קוביק בע"מ
2.
יעקב חביב
נגד
המשיבים
:
1.
Microsoft Corporation
2.
סקופ אריה
3.
שיפמן לביא
4.
עו"ד נצר חגי
5.
עו"ד גזית רון ושות', משרד עורכי דין
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי
בת"א-יפו מיום 30.12.96 בע"פ 1405/96
שניתן
על ידי כבוד השופטים: י' גולדברג,
י'
דיאמנט, א' א' לוי
בשם
המבקשים: מר יעקב חביב
בשם
המשיבים: עו"ד ירון רייטר
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים י' גולדברג, א' א' לוי וי' דיאמנט), שרחה את ערעור המבקשים על זיכוי המשיבים בקובלנה פלילית פרטית שהוגשה על ידי המבקשים.
המבקש מס' 2 עסק בייבוא ושיווק של ציוד למחשבים, חומרה ותוכנה באמצעות המבקשת מס' 1, חברה שבשליטתו. המשיבה מס' 1 הגישה נגד המבקשים קובלנה פלילית פרטית בשל עבירות על פקודת זכות יוצרים וחוק הגנת הצרכן. התשמ"א - 1981, על רקע עיסוקם בשיווק תוכנה מתוצרתה של המשיבה מס' 1. בית משפט השלום בתל אביב-יפו זיכה את המבקשים, אך ערעור המשיבה מס' 1 התקבל על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו והמבקשים הורשעו בדינם. בקשתם של המבקשים לערער על החלטתם נדחתה על ידי בית משפט זה, מן הטעם שהבקשה הוגשה בטרם נגזר דינם של המבקשים (רע"פ 9056/96).
לאחר זיכויים על ידי בית משפט השלום הגישו המבקשים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו קובלנה פלילית פרטית נגד המשיבה מס' 1, נגד המשיבים 2 ו3-, שהם עובדיה ונגד המשיבים 4 ו5-, שייצגו את המשיבה מס' 1 במסגרת קובלנתה נגד המבקשים. במסגרת הקובלנה האשימו המבקשים את המשיבים, כולם או מקצתם, בעבירות לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1981. הקובלנה נוסחה על ידי המבקש מס' 2, שאינו משפטן.
בישיבה הראשונה שהתקיימה בעניין הקובלנה, עובר להקראה, ציין בא כוח המשיבים כי המבקשים לא ציינו בקובלנה את שמות עדיהם. בתגובה הודיע המבקש מס' 2, כי יזמן את המשיבים כעדים מטעמו. לפיכך נתן בית המשפט (כבוד השופט ד' רוזן) החלטה לפיה:
"במצב דברים זה, צריך הייתי אולי להורות על הפסקת הדיון, ולהחליט בטענה הטרומית וליתן לה את מלוא המשמעות, אבל נושא הקובלנה אינו מניח לי לעשות כן. אשר כך, הנני מורה לקובל על פי סעיף 73 לחסד"פ, למנות לו עו"ד עד לישיבה הבאה, ולא יופסק הדיון בקובלנה".
המבקשים שכרו את שירותיהם של עורכי דין, שהגישו קובלנה מתוקנת מטעמם. דא-עקא, זמן לא רב לפני המועד שנקבע לקביעת הוכחות בתיק התפטרו עורכי הדין של המבקשים, והמבקשים התייצבו לדיון כשהם מיוצגים על ידי המבקש מס' 2. המבקש מס' 2 ביקש לנהל את פרשת התביעה בעצמו. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו, בין היתר:
"אין ספק שמר יעקב חביב (המבקש מס' 2 א.ב.) ניחן בסגולות רבות, כפי שמשתקפות מהמסמכים הרבים שהוגשו בפני עד כה. מר יעקב חביב, דיבר בכאב שנשקף מפניו, ממעמקי לב מתוך שכנוע עמוק, כי ייגרם לו עוול בל יתואר אם בקשתו לא תענה. חרף הדברים הכנים והנאים שהשמיע הקובל, לא אוכל להיענות לבקשתו... הנני סבור ובטוח כי הקובל אינו מסוגל לנהל בעצמו את נשוא העניין שהובא בכתבי הטענות. במצב דברים זה, אין לי אלא לראות את הקובל כמי שלא התייצב לדיון ועל פי חוק סדר הדין הפלילי יוצא כי כל הנאשמים זכאים בדינם".
המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים י' גולדברג, א' א' לוי וי' דיאמנט). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור באומרו:
"כשעיינו בנימוקי הערעור ובנספחים הרבים שצרף המערער, סברנו תחילה שאולי היה מיטיב בית המשפט קמא לעשות לו התיר למערער להתחיל בהבאתן של ראיות, על מנת להתרשם מיכולתו לנהל את ההליך לבדו... אך כשהחל המערער לטעון את טענותיו בערעור, והשיב לשאלות שהטרידו אותנו, התברר לנו, מעל לכל ספק, שמסקנתה של הערכאה הראשונה היתה במקומה... כשהחל המערער להשיב לשאלותינו, השתכנענו, שאף אם למערער ידע נרחב בתחום עיסוקו, אין הלכות המשפט מוכרות לו, ובתיק מן הסוג המונח בפנינו שברורו עלול להיות סבוך, יתקשה בית המשפט לעשות את מלאכתו, מן הטעם הפשוט שהמערער מתקשה לפלס דרכו בתחומי המשפט, הן מבחינת סדרי הדין והן מבחינת הדין המהותי. לפיכך, הגענו למסקנה שאין עילה להתערב בהחלטתה של הערכאה הראשונה".
עם זאת, החליט בית המשפט המחוזי ליתן למבקשים ארכה נוספת להשגת עורך דין שייצגם וקבע, כי אם יימצא עורך דין כזה תוך שלושים יום ממועד פסק דינו, יתבטל פסק דינו של בית משפט השלום והעניין יוחזר לדיון בבית משפט השלום.
בקשתם של המבקשים לקבלת ארכה נוספת למציאת עורך דין נדחתה ולפיכך
הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.
המבקשים טוענים, כי בקשתם מעוררת את שאלת הפעלתו של סעיף 73 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982. הם מוסיפים וטוענים, כי היה על בית המשפט לגלות יתר התחשבות כלפיהם וליתן להם ארכה ממושכת יותר למציאת עורך דין. עוד מעלים המבקשים טענות מטענות שונות נגד אופן ניהול הדיון בבית המשפט המחוזי.
המשיבים מתנגדים למתן רשות ערעור. לטענתם, אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור: בין בהתחשב בעקרונות הכלליים הנוגעים למתן רשות ערעור ובין בהתחשב בטענות המבקשים לגופן.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני, נחה דעתי, שדין הבקשה להידחות. טענותיהם של המבקשים אינן מעוררות כל טענה שיש לה השלכות משפטיות וחוקיות החורגות מתחומה של המחלוקת בינם לבין המשיבים (וראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
פ"ד לו (3) 123). שתי הערכאות התחתונות התרשמו באופן בלתי אמצעי מטענותיו של המבקש מס' 2 והגיעו לכלל מסקנה כי לא יוכל לייצג עצמו באופן ראוי. בנסיבות אלה, שעה שעל הכף מונחות זכותם של המבקשים להעלות טענותיהם מזה, וזכותם של המשיבים שלא יוטרדו על ידי תובעים חסרי בקיאות או נסיון ולא יגררו להליך פלילי בלתי סדור ובלתי צפוי מזה, העדיפו הערכאות התחתונות, לאחר מתן הזדמנויות נוספות למבקשים, את זכות המשיבים. לא מצאתי לנכון לשנות מהכרעה זו.
הבקשה נדחית
.
ניתנה היום, כ"ה באייר התשנ"ז
(1.6.97).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97010290.
A02
/דז/