בש"פ 1031/13 מדינת ישראל נ. עואודה וליד

1.

לפני בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים) , להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים מעבר לתשעה חודשים, שימנו החל מתאריך 18.02.2013, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 35810-05-12 בבית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם מביניהם (אציין כי בבקשה עצמה מופיע מספר הליך 35810-05-10, אך מדובר בטעות סופר).

להלן יובאו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

עובדות כתב האישום, ותיאור הליכי המעצר וההליך העיקרי

2.

נגד המשיב הוגש בתאריך 18.05.2012 כתב אישום (אשר תוקן מאז שלוש פעמים), בגדרו נטען כי בין המשיב לבין מר יחיא אקדר עואודה (להלן: המתלונן ), שהינם קרובי משפחה, קיים סכסוך ארוך שנים ביחס לירושה של אדמות הנמצאות בכפר כנא. על פי כתב האישום, בתאריך 18.06.2009, בסמוך לשעה 22:30, הגיע המשיב לביתו של המתלונן, ואיים עליו כי יירה בו עוד באותו יום. עוד נטען, כי בתאריך 20.09.2011, בשעות הלילה, התהלך המתלונן ברחוב הראשי בכפר כנא, והמשיב הגיע למקום כשהוא חמוש באקדח, ירק לעבר המתלונן, כיוון לעברו את האקדח ואמר לו כי יחסל אותו.

עוד מתואר בכתב האישום, כי בתאריך 05.05.2012, בסמוך לשעה 18:00, שהה המתלונן בחלקת אדמה השייכת לו בכפר כנא. במועד הנ"ל הגיע למקום גם המשיב, כשהוא נושא עימו אקדח. המשיב התקרב למתלונן, כיוון לעברו את האקדח והורה לו להרים את ידיו. המתלונן עשה כהוראת המשיב, והרים את ידיו. לאחר מכן, הורה המשיב למתלונן לשבת על האדמה, והמתלונן התיישב והתחנן בפני המשיב שלא יפגע בו. בשלב זה הורה המשיב למתלונן לשוב ולעמוד על רגליו, וכשהמתלונן עשה כן – ירה המשיב שתי יריות לעבר רגליו של המתלונן, ואחד מהכדורים שאותם ירה המשיב פגע בשוק רגלו של המתלונן. על פי הנטען בכתב האישום, מיד לאחר מכן שביצע את הירי הנ"ל, נמלט המשיב מן המקום כשהוא מותיר את המתלונן מדמם. המתלונן הצליח להגיע לרכבו, אשר חנה בסמוך לחלקה, נסע לביתו, ומשם פונה לטיפול רפואי.

נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המשיב בחבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )), נשיאת והחזקת נשק (עבירות לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) ל חוק העונשין ), ואיומים (עבירה לפי סעיף 192 ל חוק העונשין ).

3.

יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת גם בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בתאריך 31.05.2012 קיבל בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט

ז' הווארי ) את הבקשה הנ"ל, וקבע כי קיימות די ראיות לכאורה כדי להצדיק את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, וכי נגד המשיב התגבשה עילת מעצר ומסוכנות, אשר איננה ניתנת לאיון על ידי חלופת מעצר כלשהי.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד הגיש המשיב ערר בפני בית משפט זה (בש"פ 4553/12), אשר התברר בפני חברי, השופט צ' זילברטל . בהחלטתו מתאריך 20.06.2012 דחה השופט זילברטל את הערר על כל חלקיו, וקבע כי חרף כל טענותיו של המשיב ביחס לחומר הראיות הלכאורי כנגדו – יש במכלול הראיות לכאורה כדי לגבש פוטנציאל הרשעה מספק לצורך מעצרו עד לתום ההליכים. כמו כן, נקבע כי מסוכנותו הרבה של העורר, כפי שזו עולה מן המעשים המיוחסים לו, איננה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר, ואף איננה מצדיקה עריכת תסקיר של שירות המבחן בעניינו.

4.

מכאן לתיאור השתלשלות האירועים בהליך העיקרי: בתחילה, הועד ההליך להישמע בפני כב' השופט ת' כתילי , אך לאחר שהתברר בדיון בתאריך 12.07.2012 כי בין כב' השופט כתילי לבין המתלונן קיימת היכרות מוקדמת – התיק הועבר לשמיעה בפני כב' השופט ש' אטרש . מעת שהתיק הועבר לכב' השופט אטרש , ועד לנקודת הזמן הנוכחית, התקיימו 12 דיוני הוכחות, במהלכם נשמעו מרבית עדי התביעה, לרבות המתלונן ובני משפחתו. על פי הנאמר בבקשת המדינה, כעת קבועה בתיק ישיבה אחת נוספת לשמיעת הוכחות.

טענות הצדדים

5.

המבקשת טוענת, כי המעשים המיוחסים למשיב, ונסיבותיהם הקשות, מעידים על מסוכנותו הרבה, ועל היות המשיב "אדם חסר מעצורים, שאינו בוחל באמצעים לצורך פתרון סכסוכים". לדברי המבקשת, מסוכנותו של המשיב איננה ניתנת לאיון על ידי חלופת מעצר.

עוד טוענת המבקשת כי: "משפטו של המשיב התנהל עד כה בקצב משביע רצון". לטענת באת-כח המבקשת, פרשת התביעה צפויה להסתיים במסגרת הארכת המעצר המבוקשת. באת-כח המבקשת מוסיפה ומציינת כי המדינה אף תבקש מבית המשפט המחוזי הנכבד לקבוע ישיבות נוספות, לצד הישיבה הקבועה לתאריך 20.02.2013 – הכל כדי שמשפטו של המשיב ימשיך ויתקדם "באופן משמעותי", כדבריה.

6.

המשיב מצידו טוען כי אין מקום להעתר לבקשת המדינה להאריך את מעצרו. טענתו המרכזית של המשיב היא כי קיים כרסום משמעותי בראיות לכאורה כנגדו, וזאת בעיקר משום שהתברר שהמתלונן (שהוא, כמובן, העד המרכזי בפרשה), הוא בגדר "מתלונן סדרתי", ולכן לא ניתן להתבסס על עדותו.

עוד טוען המשיב כי הוא נעדר עבר פלילי מכל סוג שהוא, ולכן אין לקבל את הטענה בדבר מסוכנותו הרבה. כמו כן, המשיב מציין כי עד למועד מעצרו ניהל חברה קבלנית שהעסיקה פועלים רבים באופן קבוע, כך שמעצרו גורם לו לנזק כלכלי רב. בא-כח המשיב אף הגיש רשימת של עדים אשר יזומנו מטעם ההגנה במשפטו של המשיב, אשר עדותם צפויה להתמשך על פני מספר ישיבות בבית המשפט המחוזי הנכבד.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שצורף לה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל . להלן יובאו בקצרה הנימוקים להחלטתי.

8.

כידוע, בבסיס ההכרעה בשאלה האם להיענות לבקשת המדינה להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים, נדרש בית משפט זה לבחון האם, לנוכח חלוף הזמן, השתנתה נקודת האיזון, באופן המצדיק את שחרורו של נאשם ממעצר, אף על פי שקיימות נגדו ראיות לכאורה ועילת מעצר (שכן אחרת, לא היה נעצר מלכתחילה). אחד הפרמטרים המשמעותיים ביותר לצורך בחינתה של אותה נקודת איזון היא קצב ניהול ההליך העיקרי והסיבות להתמשכותו מעבר לתשעה חודשים (ראו לדוגמה החלטתי ב-בש"פ 2296/09 מדינת ישראל נ' בן דוד (31.03.2009)).

9.

בגדרי הפרשה שבפני, התרשמתי, כפי שטענה באת-כח המבקשת, כי עד כה ההליך העיקרי בעניינו של המשיב אכן התנהל בקצב סביר, וכי העיכובים שהיו בפתיחת ההליך נבעו מן הצורך בהחלפת המותב, ולא כתוצאה מהתנהלותה של המבקשת. למעשה, אף בא-כח המשיב, טען בהגינותו בדיון שנערך בפני, כי: "עיקר התיק נשמע", ולא הלין על האופן שבו ניהלה המבקשת את פרשת התביעה.

10.

טענתו העיקרית של בא-כח המשיב, כאמור לעיל, היא כי לנוכח העדויות אשר נשמעו עד כה, ובמיוחד עדות המתלונן, קיים כירסום משמעותי בחומר הראיות לכאורה, אשר שימש בסיס למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. לכן, טוען בא-כח המשיב, אין לומר כי נשקפת מהמשיב מסוכנות המצדיקה הענות לבקשה להאריך את מעצרו ב-90 ימים נוספים.

11.

מבלי להביע עמדה באשר לטענה הנ"ל, סבורני כי מקומה להתברר במסגרת של בקשה לעיון חוזר , לפי סעיף 52 ל חוק המעצרים , ולא כחלק מבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים

(כמובן שאינני מביע כל עמדה באשר לסיכויה של בקשה כזו לעיון חוזר, אם תוגש בפני בית המשפט המחוזי הנכבד). כפי שפורט לעיל, במסגרת בקשה להארכת מעצר ההתמקדות היא בחלוף הזמן, ובשאלה האם יש בזמן שחלף כדי להביא לכך שיש להעדיף את זכותו של המשיב לחירות, נוכח חזקת החפות העומדת לטובתו, על פני האינטרס הציבורי, לפיו ימשיך וישהה במעצר. מאחר שמדובר בבקשה ראשונה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, ומאחר שאין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי קצב ניהול ההליך העיקרי היה בהחלט סביר – נראה כי יש לקבוע כי בעת הזו עדיין לא השתנתה נקודת האיזון באופן שיש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

12.

זאת ועוד: חלופת המעצר היחידה אשר אותה ציין בא-כח המשיב היא בתנאי "מעצר בית" מלא

בביתו של המשיב בכפר כנא . מאחר ש-"לב" הפרשה שבפני הוא בסכסוך מתמשך בין המשיב לבין המתלונן, ששניהם תושבי כפר כנא, נראה שיש בעייתיות רבה בשחרור המשיב, גם בעתיד, לחלופת מעצר כה סמוכה למקום מגוריו של המתלונן. לפיכך, אפילו אם הייתי מקבל את טענותיו של המשיב, לפיה לא נשקפת ממנו המסוכנות שמייחסת לו המשיבה – עדיין הייתי מתקשה לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שאותה הציע בא-כחו.

13.

לפיכך אני קובע כי לנוכח מסוכנותו של המשיב, הנלמדת מנסיבות העבירות המיוחסות לו, וכן בשים לב לנסיבות ניהול ההליך העיקרי – עדיין לא הגיעה העת לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ודאי לא לחלופה הסמוכה למקום מגוריו של המתלונן. בהתאם, יש לקבל את בקשת המדינה, ולהורות על המשך מעצרו של המשיב.

14.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – בקשת המדינה מתקבלת . מעצרו של המשיב מוארך בזה בתשעים ימים נוספים, שימנו החל מתאריך 18.02.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 35810-05-12 בבית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם מביניהם.