בש"פ 10333/06 מחמוד סרסור נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן) מיום 3.10.06, לפיה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטות בית המשפט המחוזי, (שניתנו על ידי כבוד השופטת נ' אוהד), לפיהן נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

כנגד העורר ועשרים וארבעה אחרים הוגש ביום 21.12.04 כתב אישום שעניינו עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ייצור, הכנה והפקה של סם מסוכן, וכן סחר בסם מסוכן. לעורר ולחלק מן האחרים יוחס בכתב האישום ביצוע העבירות האמורות במסגרת ארגון פשיעה. מאז הגשת כתב האישום ועד עתה נתון העורר במעצר. מעצרו של העורר הוארך על ידי בית משפט זה חמש פעמים. פרשת התביעה, אשר החלה שנה ויום לאחר הגשת כתב האישום, קרובה עתה לסיומה.

3.

חומר הראיות לכאורה הקיים כנגד העורר נבחן בעבר על ידי בית משפט זה (בש"פ 11436/05 מחמוד (סוהיל) סרסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם), מפי השופטת ד' ביניש). כבר במהלך הדיון באותו ערר התמקד בא כוח העורר בטענות הנוגעות לזיהויו של העורר כדובר בשיחות טלפון שהוקלטו על ידי המשטרה. בהקשר זה עלתה אז הטענה, כי הכינוי "אבו אלעבד", אותו משייכת המדינה לעורר, והנוגע לזיהויו כדובר בשיחות הטלפון האמורות או בחלקן, איננו כינויו של העורר כלל ועיקר. טענות נוספות של העורר התייחסו למוצגים שנתפסו על ידי המשטרה בחצריו של העורר, ואשר לדידו של העורר אינם מסבכים אותו בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט דחה, כאמור, את טענות העורר, והורה על המשך מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

4.

בהחלטה נשוא הערר הנוכחי בחן בית משפט קמא את טענות העורר הנוגעות לזיהויו בשיחות הטלפון. טענות אלה התייחסו להכשרתם הלקויה, על פי הנטען, של מתמללי השיחות, ולפגמים שנפלו בתהליכי התמלול באופן כללי, לרבות בנוגע לשימוש שעשו המתמללים, כך נטען, ב"תקצירי שרטוט שפלה", לשם זיהויים של הקולות בשיחות שהוקלטו. כן טען העורר טענות בנוגע לזיהויו באמצעות כינויו אבו-אלעבד. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי בשיחות שהוקלטו ישנו יותר מדובר אחד המזוהה בכינוי "אבו-אלעבד". עוד נטען, כי מעדויות התביעה עלה, שלא ניתן לשייך לעורר את מספרי הטלפון מהם בוצעו השיחות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט דחה את טענות העורר בעניינים אלו על בסיס הצהרתה של המשיבה, לפיה כתב האישום מבוסס אך על השיחות בהן נערך זיהוי באמצעות השוואה בין קלטות שיחה ספציפיות לבין קלטות החקירה של העורר. כן התייחס בית המשפט לכך, שבשלב דיוני המעצר הוצע לעורר להקליט את קולו פעם נוספת על מנת לערוך השוואה חדשה בין קולו לבין קולות הדוברים בשיחות המוקלטות המכונים "אבו-אלעבד". העורר עיוות את קולו בהקלטה שנערכה לו, וכך מנע את ההשוואה הנזכרת. בית המשפט קבע, כי התנהגות זו של העורר היא בבחינת "התנהגות מפלילה", המשמשת כשלעצמה תמיכה בראיות התביעה האחרות. כן התייחס בית משפט קמא לטענות העורר בנוגע לפריטים שנמצאו אצל העורר, במבנה שעל פי טענת העורר מהווה חנות מכולת פעילה שלו. בית המשפט דחה טענות אלו, תוך שציין כי הן נבחנו בעבר על ידי בית המשפט שהורה על המעצר. בית המשפט הוסיף, כי טענת העורר לפיה משמשים הפריטים שנתפסו לעבודה שגרתית בחנות המכולת תיבחן בשלב חקירתו הנגדית של העורר. לסיכום קבע בית המשפט, כי לא חל כרסום משמעותי בראיות התביעה שהיוו בסיס למעצרו של העורר בעבר, וכי לפיכך אין עילה לשחרורו מן המעצר בהווה.

5.

במסגרת הערר שלפניי חוזר העורר על הטענות שהעלה לפני בית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר. כן מעלה העורר טענות נוספות המתייחסות, ברובן המכריע, לעדויות התביעה שנשמעו בבית משפט קמא לאחר שניתנה ההחלטה נשוא הערר. כך טוען העורר, כי שגה בית משפט קמא משקבע, כי כתב האישום מבוסס אך על שיחות בהן זוהה העורר באמצעות השוואה בין קלטות ספציפיות לבין קלטות חקירה של העורר. טענה זו מבסס העורר על עדויותיהם של עדות מסוימות, אשר העידו בבית משפט קמא במהלך חודש נובמבר 2006, היינו, לאחר ההחלטה נשוא הערר. כן טוען העורר טענות בנוגע לזיהוי מספרי הטלפון, המתייחסות לעדותו של גדי אביוב, שהעיד אף הוא לאחר ההחלטה נשוא הערר. לבסוף מפנה העורר לעדותו של עזרא גולדשטיין, אף היא מאוחרת להחלטה נשוא הערר, בנוגע לקשיים הכרוכים בזיהוי במעבדת קול, זיהוי אשר לא בוצע חרף בקשת הסנגורים, ובהם סנגורו של העורר. יובהר, כי לטענת העורר אוצלות העדויות שפורטו על החלטתו של בית משפט קמא, באופן שיש בהן כדי ללמד על השגגה שיצאה תחת ידו, כך נטען, בדחיית טענותיו של העורר לעיון חוזר.

6.

דין הערר להידחות. לא ניתן לנתק את טענות העורר במסגרת הבקשה לעיון חוזר בבית משפט קמא, עליהן חזר בערר שלפניי, מטענות העורר המתייחסות לעדויות התביעה שניתנו לאחר ההחלטה נשוא הערר. אין מקום לבחינת עדויות אלה לראשונה בערכאה זו. המסקנה היא, כי מקומן של הטענות אותן העלה העורר הוא בבקשה נוספת לעיון חוזר, אותה רשאי העורר להגיש לערכאה הדיונית (השוו: בש"פ 6171/05 הרבסט נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מובן, כי איני מחווה כל דעה בנוגע לטענות אלו לגופן. טענות אחרות שהעלה העורר בערר דנא כבר נבחנו בעבר בבית משפט זה.

7.

הערר נדחה.