בש"פ 10338/08 נוה גיתאי נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז, בו התקבל ערעורו של המבקש על פסק-דין של בית המשפט לתעבורה, לאחר שהתברר כי נפל פגם בזימונו של המבקש לדיון. התיק הוחזר לבית המשפט לתעבורה לדיון משלב ההקראה. פסק הדין ניתן ביום 29.6.08 במעמד הצדדים. בהמשך, ביום 13.8.08, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון פרוטוקול הדיון ובקשתו נדחתה (ביום 22.9.08). משביקש המבקש להגיש בקשת רשות ערעור ההליך לא קובל לרישום, בשל איחור בהגשתו, ומכאן הבקשה להארכת מועד, אשר לדברי המבקש מוגשת מחמת זהירות בלבד.

2.

ראשית, יובהר כי המבקש איחר את המועד להגשת ההליך. סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי התקופה להגשת בקשת רשות ערעור היא 45 ימים מיום מתן פסק הדין. המבקש לא הצביע על מקור כלשהו בדין לפיו הגשת בקשה לתיקון פרוטוקול מאריכה, באופן אוטומטי, את המועד להגשת הערעור. אכן, אין הצדקה לכך שהגשת בקשה לתיקון פרוטוקול תיפגע בסופיות הדיון ותעניק לבעל הדין יתרונות דיוניים, תוך גרירת ההליכים השיפוטיים.

3.

מכאן לבקשה להארכת מועד גופה. כאמור, המועד להגשת ההליך הינו 45 ימים ממתן פסק הדין. לבית המשפט אמנם נתונה הסמכות להאריך את המועד להגשת ההליך מכוח סעיף 201 לחוק. הארכת המועד נעשית בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת (ראו, בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006)). עם זאת, הכלל הוא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק, בעוד שהארכת מועד הינה היוצא מן הכלל. הדבר נעוץ בהכרח להתחשב בעקרון סופיות הדיון; בצורך בהצבת גבול להימשכות ההליכים; באינטרס של הצד שכנגד ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות והוודאות המשפטית; ונוכח הקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור שהוגש באיחור. בהקשר זה יש לזכור כי ככל שמשך האיחור ארוך יותר, כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים הנוטים לדחיית הבקשה.

4.

במקרה הנדון, המועד להגשת ההליך חלף ביום 1.9.2008. הבקשה הוגשה איפוא באיחור של כשלושה חודשים. טענות המבקש, לפיהן פעל תחילה לשם תיקון הפרוטוקול ולפיהן גם "תקופת החגים תרמה למשך הזמן" עד להחלטתו להגיש את ההליך, אין בהן כדי להצדיק את השיהוי הממושך בהגשת בקשת רשות הערעור. המבקש לא הבהיר די הצורך מדוע היה צורך להמתין עד להחלטה בעניין הפרוטוקול לפני הפניה לבית משפט זה. בנוסף, לא ניתן כל טעם לחלוף הזמן מאז החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הפרוטוקול (ביום 22.9.2008) ועד הפנייה לבית המשפט. לבסוף, וזה העיקר בעיני, עיון בבקשה ובפסקי הדין בשתי הערכאות מעלה כי סיכויי ההליך קלושים. נראה על פניו כי אין המדובר במקרה המעורר שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ומצדיק דיון בפני ערכאה שלישית.

הבקשה נדחית.