פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1037/06
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערער:
עמנואל פלד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת כב' הרשמת ש'
ליבוביץ מיום 28.12.05 בבש"פ 11345/05
החלטה
1.ערעור על החלטת כב' רשמת בית המשפט העליון, ש' ליבוביץ, מיום 28.12.05 בבש"פ 11345/05, לפיה נדחתה בקשתו של המערער להאריך את המועד להגשת ערעורו בפני בית משפט זה.
2.בבית משפט השלום בתל-אביב מתנהל הליך פלילי כנגד המערער, המצוי בעיצומה של פרשת ההוכחות (ת"פ 9139/04). בקשתו של המערער לבית המשפט הדן במשפטו כי יפסול עצמו לשבת בדין נדחתה ביום 4.8.05. המערער התמהמה מאוד בהגשת ערעור לבית משפט זה על החלטת הדחייה, וביום 8.12.05 הגיש בקשה להאריך את מועד הגשת ערעורו על החלטת בית משפט השלום (בש"פ 11345/05). כב' רשמת בית המשפט העליון (ש' ליבוביץ) דחתה את הבקשה משלושה טעמים: ראשית , ההליך המשפטי המתנהל בפני הערכאה הדיונית מצוי בעיצומו, ופסילת המותב בשלב כה מתקדם תהא בבחינת בזבוז זמן שיפוטי יקר; שנית , המערער לא הציג הסבר המניח את הדעת להשתהותו הממושכת בהגשת הערעור; שלישית , עיון בכתב הערעור עצמו מגלה כי סיכויי הערעור נמוכים. על החלטה זו מוגש הערעור שבפנינו.
3.לטענת המערער, לא עלה בידו להגיש את הערעור במועד, מאחר שהיה עצור, ולא היה בנמצא קרוב משפחה אשר יכול היה לסייע לו בעניין זה. כן נטען, כי ההליך הפלילי בערכאה הדיונית עדיין בשלביו הראשונים. העורר מבקש כי יינתן לו יומו בבית המשפט, וכי לא תישלל ממנו הגישה לערכאת הערעור על ההחלטה שלא לפסול את המותב הדן בעניינו.
4.דין הערעור להידחות, וראוי לאמץ החלטת כב' הרשמת ליבוביץ, על טעמיה.
ככלל, משמועד להגשת ערעור נקבע בחיקוק, הסמכות להאריכו טעונה טעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). בעניין זה, לא רק שהמערער לא הציג טעמים מיוחדים לבקשת הארכת המועד להגשת הערעור, אלא שהוא השתהה בהגשת בקשתו כארבעה חודשים ללא הסבר מניח את הדעת לאיחור זה. יתירה מזו: המדובר הוא בהליך שעניינו טענת פסלות מותב היושב לדין, שתכליתה להביא לשינוי בסיסי במסגרתו של ההליך המשפטי המתנהל; לפיכך, שומה להעלות טענת פסילה מיד עם תחילתו של המשפט, או מיד עם היוודע עילת הפסלות, כדי למנוע ניצול משאבי ההליכים המשפטיים לריק, אם יימצא שטענת הפסלות מוצדקת (סעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982). על רקע התכלית הטמונה בהוראה המחייבת העלאת טענת פסלות בשלב מוקדם של המשפט, מורה סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי כי אף הגשתו של הליך ערעור על החלטה בטענת פסלות מותב צריכה להיות תוך זמן קצר ביותר, בתוך 5 ימים מיום שהומצאה לבעל הדין החלטת המותב בעניין הפסילה. ברי, על רקע הוראות אלה, והתכלית הטמונה ביסודן, כי השתהותו המופלגת של המערער בהגשת ערעורו בלא טעם טוב דינה להביא לדחיית בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור. מקובלת עלי גם מסקנת כב' הרשמת כי סיכויי הליך הפסילה אינם טובים גם לגופם.
מטעמים אלה, אני דוחה את הערעור וקובעת כי החלטת כב' הרשמת בעינה עומדת.
ניתנה
היום, כ"ח בשבט תשס"ו (26.2.06).
ש ו פ ט ת